Life Is A Show

במילה אחת-מטורף.

שבוע שלם של שמש ומדבר ויומיים טרק בהרים וחמישה ימים בים בין האלמוגים.

ויש לי צבע,לשם שינוי לא הלבן שלג שלי,אלא יותר וניל-קרמלי.

די יפה.

ויש לי נמשים בכמויות,כיאה לג'ינג'ית אמיתית ומטורפת באותה המידה בדיוק.

הרבה על האף,יותר מכרגיל,המון על עצמות הלחיים וה"פסים" האלה שמתחת לעיניים,וגם כמה באופן רנדומלי שמפוזרים על הפנים.

וזה יפה מאוד.

ויש לי פסים בצבע זהב מהשמש,כמו שצריך להיות.

ואפילו קצת ירדתי במשקל.

וכיף להיות שזופה.

וכיף להרגיש נוח ללכת בבגד ים ולדעת שאני אפילו נראית די טוב ככה.

ולקבל יותר מדי מחמאות מכל מיני אנשים.

ולקלוט שיש איזה טבח שמצ'פר אותי כל הזמן,רק בגלל שיש לי שיער בצבע דבש.

שיהיה.

היה ממש ממש טוב.

אני אוהבת ים.אני אוהבת אלמוגים.אני אוהבת לצלול!

בקרוב מאוד פוסט מלא בסיפור המדוייק על מסעותי בהר הגבוה בסיני,סנטה קתרינה ודהאב.

הטירוף בהיתגלמותו,וחזרתי ארצה,היישר לעולם אחר.

כל הכבוד לאריק זאבי על הזכייה במדליית הארד באולימפיאדה באתונה.ראיתי את הקרב המכריע בשידור חוזר ואת הראיון עם העיתונאים אחריו.

הבנאדם כל כך צנוע,אפילו לנוכח המעמד-הואלא מרוצה מעצמו..אומר שזה לא היה הקרב הכי טוב שלו..והוא בכל זאת הביא ארד!

אין כמו בשורה משמחת שכזו כדי לפתוח את השבוע.

יהיה טוב,כן?