"חיוכך זיכרון עמום....."
(הכעס/רוקפור)
הרבה זמן לא כתבתי כאן.קצת יותר משבוע,אני חושבת.
הרבה השתנה.זו תקופה מוזרה,של שינויים בפול גז והכל זז כל כך מהר שאפילו שיש כל כך הרבה לספר,פשוט אין זמן לכתוב את הכל.
אז מה היה לנו?
התאפסתי לארץ אחרי החזרה מסיני.יומיים של שינה כמעט רצופה.
עוד אנשים התגייסו.זה מוזר לפגוש חבר'ה מהשכבה שלי על מדים.אני קצת מקנאה בהם.
אני נמצאת בקונפליקט ענק-אולי היה עדיף להתגייס מוקדם,כמו כולם?
אבל מצד שני,אני באמת נהנית מהחופש הזה שיש לי עכשיו.
מצאתי עבודה.
בעצם,שתי עבודות.
האחת-שלוש פעמים בשבוע אצל משפחה אחת ביישוב שלי,בבוקר,לקחת את הילדים לגן ולביצפר.
השנייה-בתור דיילת.
כן,דיילת. דיילת של קידום מכירות בחברת קידום ופירסום די גדולה ומבוססת.
הייתי בראיון עבודה,מין סוג מוזר של ראיון כשאתה נמצא בחדר עם כולם מסביבך.זה היה ביום שני,השבוע.
המראיינת לא שאלה אותי הרבה שאלות כמו את השאר,וזה נראה ל קצת מוזר אבל עובדה שהתקבלתי וגם ישר הציעו לי ג'וב לעשות-משהו ממש לא צפוי כי העבודה הזו הולכת לפי פרוייקטים ומעכשיו לעכשיו-ואמרו לנו לא לצפות לזה שישר יציעו לנו דברים.
אז עברתי. הודיעו לי שהתקבלתי יום אחרי,כשהתקשרתי מהאוטו בדרך לבריכה.
שוב הבריכה.
מה שהיה משעשע בראיון הזה,שפגשתי בו מישהי שלא ראיתי שנים ובדיוק חשבתי עליה.
מישהי שלמדה איתי בחטיבה ועברה לרמת גן ללמוד ומאז לא ראיתי אותה.
העולם קטן,וביזארי,אבל זה ידוע.
ההמשך של אותו יום שני היה כולו רצוף בגברת עמית הבחורה,מין סוג של בנאדם שאף פעם לא נמאס לי ממנו.היא פשוט מקסימה.
אכלנו בוקר בשנקין.אכלנו צהריים בשנקין,ואני יצאתי עם כובע דייגים ורוד ומקסים,שעון-צמיד ליד בצבע כתום עם הדפסה פסיכדלית של עיגולים עליו,שרוכים שחורים פשוטים לנעלי הספורט הצבאיות שלי,ו...דיסק מחתרתי בעשרה שקלים,שהיה שווה כל שקל.הוא פשוט טוב.
רוק טהור,והוא בהחלט מתנגן אצלי במערכת בימים האחרונים.
הקומונה האהובה עלי עזבה.נכנסה קומונה חדשה שהם חבר'ה בגיל שלי,ונעשה לי עוד יותר מוזר.
אז הם חמודים,מאוד,והם בגיל שלי והם גרים עכשיו איתי באותו מקום,שזו אופציה נהדרת לפתח איתם קשרים ולהיות איתם קצת בזמן הזה עד לצבא,במיוחד שיש לי כל כך הרבה זמן חופשי.
אז נראה מה יהיה,בינתיים אני כנראה הולכת להעביר את החלקים של ההדרכה בסמינר פתי"ש (פתיחת שנה) של תנועת הנוער אצלנו כאן ביישוב.
האיחוד החקלאי שולט.מי היה מאמין שאני אגיד כזה דבר.אבל יש מצב,אולי.
אני הולכת לשם רק בגלל שאין לי דבר אחר לעשות וזה נשמע סבבה.
וחוצמזה,שכיף להדריך.
הצבא בנובמבר,מתקדם בצעדי ענק.זה כבר חודשיים וקצת פחות משבועיים.
אח שלי התחיל תיכון.כל כך ביזארי...
יש לי חשבון בנק,ויש בו כסף-סופסוף! הגיעו ימות המשיח מבחינתי.
המשיח עצמו,בכל אופן,יגיע כשאני אאחוז בכרטיס האשראי ששמי מתנוסס מעליו....
שרוך חזר שבת,גם אלדר.פגשתי את שניהם בחמישי והיה ממש כיף.
עם שרוך ישבתי באוטובוס,בפאב,במשך שעתיים על הספה הגדולה,שנינו מרוחים אחד על השני-כל אחד עם הרגליים שלו לכיוון אחר,הוא עם הגולדסטאר ואני עם הדיאבלו שלי (פעם שנייה ברציפות) וקיטרתי לו נמרצות ונחרצות על איך זה שיצא שאני כבר כמעט חצי שנה לבד.
בלי כלום,בלי לצאת לדייטים אפילו.יבש,אין שום דבר טוב בשטח...
הוא מצידו,הציע לי את הכתף-ענקים שלו לבכות עליה,ואכן נשענתי לו על הכתף למשך כמה דקות,והוא התחיל ללטף לי את השיער (למה כולם חושבים שאני סוג של חתול בזמן האחרון?) ואני,מצידי,לא נשארתי חייבת אז משכתי אותו אחורה,לכיוון שלי.מכל הסיטואציה הכל כך לא מובנת הזו יצא קרב של מכות על הספה של שני ילדים שתויים בצורה קריטית,ובעיקר-היה ממש ממש מצחיק.
אז שורה תחתונה-מצחיק לי.
אז מה אם אני עדיין חושבת על עמית.לא אובססיבית,אבל חושבת עליו.
ואז מה אם אני כל כך מרגישה את השנאה לעומר ההומו בימים האחרונים.
ולעזאזל,מי הוא בכלל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
