Life Is A Show

"היא עומדת בוכה בגשם האטלנטי...."

כמעט כמוני,רק בלי הגשם,ובלי הדמעות.

אולי בגלל שהן לא מצליחות לצאת,אולי כי אני מונעת אותן,אולי גם כי נראה לי טיפשי וסתמי לבכות.

הדמעות שלי יקרות מדי.

אבל כנראה שהזמן שלי לא.

והכבוד שלי גם לא.

כי עובדה שהוא נרמס שוב,כמו תמיד.

והתאכזבתי,וקיבלתי ביטולים,ואוכזבתי.

ואני? מה בכלל רציתי?

רק לקבל חיבוק.אחד אמיתי,שבא מכל הלב.

(סופשבוע הזוי לגמרי,אנשים שלא מתקשרים,אנשים שלא מגיעים,ביטולים,עיכובים,קישקושים,

ובחורה אחת קטנה,שמחכה יותר מדי זמן.יותר מדי)