ועוד רגע,החודש הזה נגמר.
וכל כך הרבה ציוני דרך.
עוד מעט יום הולדת 22.
וב-24.5 כבר עברה חלפה לה שנה מאז שטסתי לארה"ב לראשונה,
ונגלה לפני עולם כה רחב ונרחב ושונה ממני, ובכל זאת סוחף עד אין קץ.
התאהבתי בעולם הגדול,בחקר התרבות והאנשים.
ונכון לעכשיו אני מתגעגעת.
וחתכתי.
את הלימודים,שאולי זו טעות,אבל לא מצליחה לעבוד ולהושיב את עצמי ללמוד בו זמנית.
לא עם העבודה הזו.
ואת ההוא.
את ר', או ט', מלשון טמבל. או פשוט אידיוט מושלם.
אפילו שלא רציתי לצייר אותו מעולם ככזה.
אבל כבר לא נשארה לי ברירה.
בניסוח ברור,מהודק,מרוחק ומתנשא עד מאוד,
הוא צייר לי תמונה ברורה לחלוטין לעיניו ומוחו המעוות של הדברים כפי שהוא רוצה.
את נפילתי הבלתי מתוכננת אליו לדירה, אי שם בערב קריר באמצע מרץ.
(שכח שהובילו לה אלפי הפצרות (שלו) וביטולים (שלו) ותכנונים שנגנזו והופרכו במשך זמן רב לפניכן).
ועוד כהנה וכהנה פנינות חוכמה.
הגדיל לעשות ואמר שמעולם לא נוצרה משיכה ברמת האינטלקטואל, או במילים של רחוב-
שאני פשוט טיפשה ולא אשת שיחה טובה.
אבל!
להבדיל אלפי הבדלות,
משיכה מינית יש גם יש. הרי בורכתי (לדעתו) בנתונים מרשימים.
ואני לתומי חשבתי, שהנתונים המרשימים שבורכתי בהם כולם נמצאים וקשורים במישרין ועקיפין למוחי הקודח.
אידיוט מושלם.
ואני גם, לא יצאתי ידי חובה בעניין.
הלכתי שבי אחריו ואחרי מה שהוא ייצג בפני כל כך הרבה זמן, בלי לראות את האמת המרה והכואבת.
כל החברים שלי אמרו כל כך הרבה זמן שהוא לא בשבילי.
החל מהקצינוס שלמד איתו בשכבה, וכלה בכל החברים שלי,ששמעו עליו אך ורק מהסיפורים שלי.
אמרו שהוא פשוט לא מבין מה יש לו בידיים. שהוא פשוט לא הצליח לראות בי את מה שכולם, בלי יוצא מן הכלל,רואים.
ובסופו של עניין-
הפספוס נעשה וקיים. ואני כל כך לא מצטערת.
ייתכן שהוא היה צריך להישאר בתור חלום בהקיץ בלתי מושג.
תמימה שכמותי, איך לא שמתי לב לרמזים.
ואיך יכלתי לדעת?
יצור נאלח בעל הלך מחשבה מעוות לחלוטין, שחודשיים שלמים שיחק בי כמריונטה.
בי,
האדם שמעולם לא נתן שיסובבו אותו "על האצבע הקטנה", מי שתמיד חשבה שיש לה כל כך הרבה מנגנוני הגנה ובדיקה,
שהרי משהו חייב לפעול בסוף.
אז מה אם הוא טייס?
כולם אותו הדבר,מסתבר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
