ובלילות ובלילות
עולות עולות בי
מנגינות
ולפעמים,בלילות,אני לא מצליחה להירדם.
יושבת שעות על גבי שעות על המחשב,או במיטה על הכריות שלי וקוראת.
תמיד מנסה להירדם בעזרת הקריאה.זה בדרך כלל מצליח.
אבל לפעמים זה לא עובד,ואני פשוט קמה מהמיטה,ערנית כולי,עם רצון לכתוב.
שיקראו אותי,לא לקרוא.להיקרא.
ועכשיו אני כאן,מקלידה את השורות האלו,והשיר המקסים הזה, "ואיך שלא" ששרים בחינניות רבה אריאל זילבר וגם מוש בן ארי,פשוט לא יוצא לי מהראש.
אולי הגיע הזמן להיפתח לגמרי.
כי כמה שאני נפתחת כלפי אנשים-מדברת,מתחברת,מספרת,
תמיד יישאר לי משהו קטן על הלב,שהם אף פעם לא ידעו.
מישהו אמר לי פעם שזה מה שעושה אנשים מעניינים.שהם לא מספרים הכל,יש בהם מיסתוריות.
אבל לי כנראה אין צדדים כאלה,או שיש יותר מדי.
ניסיון העבר לימד אותי,בצער רב,שככל שאתה חושף יותר מצד אחד שלך הסיכוי שתיפגע גדול יותר.
אז אני כאן,כבר שנה וקצת,עם רעמת השיער שלי שגדלה בהתמדה מהיום הראשון שהתחלתי לכתוב כאן,שבאופן אירוני למדי היה גם הפעם האחרונה שבה הסתפרתי.
השיער שלי מרגיש טוב,תודה ששאלתם.
הוא כרגע מגיע עד סוף הגב,עוד שנייה מגיע לקו סיום החולצה-תחילת המכנסיים.
הצבע? מין ערבוב של חום בהיר,ג'ינג'י ובלונד. ממש כמו תמיד.
החלטתי שאני מכסחת אותו עכשיו,בזמן הקרוב.לקראת הצבא והכל.מעניין כמה שיער ירד.
בפעם האחרונה גזרתי אותו ממש עד קו הכתפיים.והוא צמח וגדל,ומספר כל כך הרבה.
וזה סה"כ שיער.
לפעמים בא לי שוב להיות כמו פעם.במערכת יחסים,עם אהבה,עם יציבות,עם בוקר ברור ולילה קבוע.
אבל תמיד אחרי כמה דקות אני מתנערת וכועסת על עצמי.
כי באמת טוב לי עכשיו.אין מה שכובל אותי ואני סופסוף נהנית מדברים שאף פעם לא ידעתי שקיימים.
כמו מה? כמו להיסתובב עם הרבה מאוד אנשים בו זמנית,לעשות כל כך הרבה דברים שלא יכלתי לעשות,
כמו ללכת סתם ולעשות סתם דברים.
וכן,גם לשתות עד לאובדן חושים,בלי לפחד מה יקרה לי אחרי.יודעת שהחברים שלי יהיו שם כדי לתפוס אותי.לדאוג לי.
אבל גם לפעמים בכל זאת אני מתגעגעת.לביטחון הידוע הזה,לחיבוק החם,לתחושה הזו של הפרפרים בבטן והחיוך שלא יכול לצאת מהפנים,להרגשה הזו של ריחוף אפילו כששתי הרגליים על הקרקע.
ואני יודעת שבסופו של דבר זה יגיע.כמו שזה בא הרבה פעמים לפני.
ובינתיים,מתעמקת לי במילים של השיר הזה,"מתה" להיות במצב הזה פתאום,
שיש בנאדם בעולם שממש שר לי את השיר הזה.
ואיך שלא אפנה לראות
תמיד איתה ארצה להיות...
מילים מילים ואת משמעותן
יבוא לו גל לשטוף אותן
אבל אני כרוך אחריה
מחכה לי בלילות
ללכת שבי אחריה
לשמוע את הציפורים שרות.
....וזרם דק קולח
ותפילותי לרוח נענות....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
