Life Is A Show

לפעמים קוראים לזה ספונטניות.

אני קוראת לזה תיכנון מושלם.

אז אתמול נסעתי.

חשבתי על זה כבר יום לפני, וזה לא יצא לפועל.

אבל אתמול זה הסתדר, והכל היה טוב.

אחרי לו"ז מאוד צפוף כל הבוקר, תרופות,מרשמים, בנקים וכל מיני סידורים לקראת הטיסה (עוד חודש וקצת!), מצאתי את עצמי מגיעה לרופא עור ומגלה שכנראה ואני אעלה על המטוס עם תפרים בגב, עקב רצון עז של הרופא עור שלי לקחת לי עוד נקודת חן עדינה ומקסימה מהגוף. אז צריך לעשות ביופסיה. אני אישית לא מתה על עוד צלקת בגוף, במיוחד לא באיזור הזה של הצלעות האחוריות-מתחת לשכמות,בדיוק איפה שעובר הקו של החזיה ובמיוחד של הבגד ים.

אחה"צ עבודה, עוד כסף.

ואז ערב. קצת בלאגן, ואוטובוס לתל אביב.

מוצאת את בארני מחכה לי בטירוף "אלתרמן!! המשורר כבר מת ומתהפך בקברו! בואי כבר!!!" ונסענו לנמל.

לראות את ה-בחור החדש, אלא מה.

אז ישבנו שם על יותר מדי קלוריות,שהצטרפו לאוכל ג'אנק שגם ככה אכלתי כל היום.

"אלתרמן תפסיקי כבר!! את נוראית! הבחור כאן!" ואני פשוט לא יכולה להפסיק.

התייבשתי בערך עד אחת וקצת ואז הלכנו לדירה שלו ושל חבר שלו.

קטע קצת הזוי, הם כמו זוג נשוי והבחורצ'יק שלח את חברו היקר עד לצד השני של העיר ב-2 בלילה לחברה שלו.

אבל ככה זה.

והיה לי כיף.

ובחיים שלי לא יצאתי עם בחור כל כך גבוה. אני 165 כשהוא 1.95.

תמיד רציתי אותו מטר ותשעים לפחות. לא תכננתי על עוד חמישה סנטימטרים נוספים.

אבל זה באמת לא נורא.

הקטע ההזוי בכל הסיפור זה כשניסינו ללכת ביחד....לא חשבתי שיגיע היום שאני באמת ארגיש קטנטנה, אבל ממש קטנה, ליד מישהו.

אבל זה קרה.

ומדברים ומדברים, כי ככה אנחנו, שנינו, בעצם מהרגע הראשון, כשאמרתי לו בשיא הכנות שאני חושבת שהוא חתיך.

כי הוא באמת חתיך מטורף.

והוא אומר שהוא טס.

ואני צוחקת ואומרת שעלי זה לא עובד כי אני גם טסה, הרי ככה הכרנו, ואני טסה לפניו וחוזרת הרבה אחריו.

הוא הרגיש קצת רע אבל די מהר חזר לעצמו.

אמר משהו לגבי קשר רציני.

צחקתי ואמרתי שכרגע במצבנו הכי רציני אצלנו זה הקשר לכרטיסי טיסה ולדרכונים. אבל כמה זה נכון....

מספרת לו וגם לעצמי, עוד פעם, את הציטוט הזה מ"מלך החומוס ומלכת האמבטיה", אחד הספרים הכי טיפשיים שיצאו כאן בארץ, שאומר שדווקא הקשרים הכי לא צפויים והכי לא מתוכננים, אלא שנמצאים על זמן שאול, הם הכי חזקים.

הוא אמר משהו על להיקשר אחד לשנייה.

אני אמרתי שנראה לי שאנחנו מסתדרים מצוין, וזה באמת לא משנה באיזה מצב צבירה אנחנו.

הוא אמר שתכל'ס זה נכון, והכל זה קטע של תקשורת, ושאני סבבה וזה מה שחשוב.

אותו כנ"ל.

אבל למה לעזאזל, דווקא כשאני לא מחפשת אני מוצאת מישהו מגניב ברמות שאי אפשר לתאר?

אבל נזרום עם זה.

כמה כבר נשאר לי? חודש? אז נהנה קצת, נהיה קצת בתל אביב מטר ליד הים, ונקבל קצת אהבה בגרוש.

מי היה מאמין שאני אדבר ככה.

אבל וואלה, זה קורה.

עוד חודש ושישה ימים אני כבר שם.

וואו.

דייט ראשון אמור להיות משהו מוכתב מראש.

אבל במקרה שלי,זה תמיד יוצא מיוחד.

נסענו לסינמה סיטי,הוא בא לאסוף אותי עם הג'יפ הכה-צפוני שלו,לבוש כל כך יפה,בדיוק כמו שאני אוהבת.

(ג'ינס וחולצה כפתורים עם פסים בגוון תכלת,ומעל ג'קט עור חום.כמו שחשבתי שהוא יתלבש)

מגיעים לסינמה סיטי,בקושי מוצאים חניה,בדרך יש עוד כמה טלפונים ועברי לידר מנגן בלי הפסקה.

הוא אוהב את אותה המוזיקה כמוני.ידעתי את זה ממזמן,אף פעם לא באמת שמתי לב לזה. שבוע הבא,אם יצא,אנחנו כנראה בדרך להופעה. רק שיצא...

סינמה סיטי היה מפוצץ,רצינו  לראות את חתונת רפאים אבל לא היה כלום. החלטנו לחתוך ולהמשיך הלאה.

בתוך סינמה סיטי בקושי אפשר לזוז,כל כך הרבה אנשים,זוגות שמתחבקים....והוא,עם כל הגובה שלו והנוכחות,מחזיק לי את היד כמו איזה ילד קטן. ופתאום,ככה בלי הסבר,הוא מחבק אותי מאחור,כמעט מניף אותי באוויר "אוי,כמה כיף שאין לך חבר יותר! את לא יודעת כמה זמן חיכיתי לרגע הזה שאני אהיה איתך באותו המקום,בלי שום קשר לצבא"

תוך כדי כל הזמן רצים קטעים וזכרונות מהשבוע האחרון,הכל כך מטורף הזה.

ולחשוב שהוא רצה לשמור את מה שהיה לו להגיד לי לעוד שבוע. הוא היה מתפוצץ השבוע הזה.

אני חשבתי על ה,והוא אישר ונימק,שהמחשבה עלי הייתה אחד הדברים שהחזיקו אותו השבוע. לדעת שבסוף הוא יחזור לבסיס שלנו,ויראה אותי,מחייכת כמו תמיד. והוא כל כך התגעגע...

קצת נבהלתי ממה שהוא אמר לי,קצת הסתייגתי כשהוא אמר שאחרי 30 שעות בעמדה,שמתוכן כמה שעות טובות של התנדנדות בקו הדקיק שבין מזל מטורף לחוסר מזל משווע (ואלפי מופעי פירוטכניקה בחינם,מולו,כל הזמן) הוא הבין שכנראה אכפת לו ממני יותר ממה שהוא חשב,אפילו שאנחנו ידידים כבר די הרבה זמן,ואפילו שאין בינינו כלום מבחינה רומנטית.

ויוצאים מסינמה סיטי,ומגיעים לאיזה בית קפה מקסים,מקום באמצע שומקום.ושוב רואים את ההבדל בינינו.

הוא מזמין בירה,אני מסתפקת בקפה.יושבים על מין ספה גדולה וכיפית וצוחקים,נהנים מכל רגע.

אחרי,הוא אומר שיש איזה מקום שהוא חייב להראות לי,על הים.

סופסוף מישהו שאוהב את הים כמעט כמוני,אבל הוא גם גר ממש ליד,בר מזל שכמותו.

ונוסעים לשם,וקופצים-מטפסים על הגדר.סוג של דייט ראשון סטנדרטי למדי,או שלא.

ועומדים על הצוק,וכל כך הרבה כוכבים בשמיים,והגלים מלחכים את הצוק,וכל כך יפה שם.

חשוך,אבל בכל זאת כל כך מואר לחלוטין. ושקט,כל כך...

מסתכלים על השמיים,כל אחד והרקע שלו,והוא מספר על כל מה שיש שם,וממשיכים לדבר,ופתאום נעשה קר,כל כך.

הווא פשוט מרים אותי באויר ומחבק אותי חזק,ולא רציתי שזה יפסיק,כיף אמיתי.

ויושבים על איזה ספסל,ומדברים,והוא אומר שהוא שמח כל כך להיות איתי שם.

ו....