המחשבות הורגות אותי
לא מפסיקות לשנייה.
עכשיו כבר אין מה ללמוד שצריך..שאפשר להריץ את החומר בראש כמה שבא לי.
וגם אין ספר ממש מעניין שעושה לי חשק לקרוא אותו.
והאמת? שזה חסר לי.
דווקא קיבלתי ספר די טוב ליומולדת,אבל הוא נשאר בצד.
מחפשת משהו הרפתקני כזה,ולא מוצאת.
משהו שיגרום לי לברוח.
פשוט לברוח.
זה מוזר,אני חושבת לעצמי.
כל הזמן חושבת לעצמי,בלי הפסקה.המילים כל הזמן רצות.
כי המילים זה כל מה שנשאר.
משתגעת.
רוצה פשוט להחזיק את הראש בשתי הידיים,לטלטל אותו חזק ולצרוח. ממש כמו בתמונה ההיא.
המחשבות לא מפסיקות לרוץ לי בראש
לא נותנות לי לישון בלילה
"לא נותנות לי מנוח"
מטריפות אותי,משגעות אותי,מטרידות אותי.
והכל אצלי בפנים,לעזאזל.
שונאת את החיצוניות שלי. יום לפני גיל 18 ואני פתאום סולדת.
דווקא עד שהבנתי סופסוף כמה כוח יש במראה שלי ובשילוב הזה.
המבט הקר הזה,שכמעט ולא מסגיר כלום,אפילו שלפעמים אני מנסה לשדר כ"כ הרבה ושומדבר לא נקלט.
איתן אמר לי שזה הזמן הכי טוב שלי.התקופה הכי יפה.
אני בתגובה צינית אמרתי לו:
"ממש תקופה יפה...הדבר היפה היחידי אלו הפנים שלי.כל השאר הפוך לחלוטין"
וזה אולי המשפט שמנסח את הכל.
איתן אמר לי-תתפרקי,תנסי,תכירי,תתחברי,תעבדי,תנסעי,תחזרי,תחפשי,תיסתובבי-ובסוף תמצאי את עצמך,תמצאי חבר ותתגייסי.
העצה שלו באה ממקום טוב,ידיד יקר שבאמת רוצה שיהיה לי טוב.
הוא קלט אותי ישר עד כמה שאני לא סגורה על עצמי.
אולי בשישי יסתדר משהו,אולי.אני מתחילה לתלות יותר מדי תקוות וזה מסוכן.המתלה ייפול בסופו של דבר.
משום מה,כל הדבר הזה מחזיר אותי ללפני חודשיים בדיוק. הרגשות קצת אחרים,אבל הבלאגן נמצא ממש כמו אז.
לא התגברתי עליו ושום כלום.יש סדר מסוים,אבל אין תוכן כלשהו חדש.יש רק אבק וזיכרון ישן ומתרחק....
00:04 22.4.2004
כל היום בראשי מסתובבות מחשבות
מציקות,סובבות ומטרידות
לא לרגע אחד קטן הן עוזבות
רצות ורצות,לא מפסיקות.
הדבר מפעם וליבי מתלהם
ומרגיש גועש ומתגבר
כמו ים בגאות זו אותה הכמות
של רגש שהסכר לא עוצר
רציתי רק חיזוק אחד קטן וחיוך
הו,רק חיוך אחד קטן
אישור שהחיים הם בסדר
והרגש לא פורץ את הסכר.
מחשבות נודדות במוחי בריצה
כמו אלפי נוודים במרחק יריקה
לא עוזבות לשנייה,לא מרפות,
מוותרות ומפנות מקומן לבאות,אחרות.
כמו סכר של גל בלתי נשבר
כך בעוצמת הרגש לא עומד השכל הישר.
גל ענק ששוטף ולא נעצר לעולם
מחשבות ארציות,רציניות,אמיתיות
מפנות את מקומם לכאלו אחרות
זה מדהים עד כמה יש הרבה רגשות
ואי אפשר למצוא לכולן פיתרונות.
ושנאה ואהבה,הקו כל כך דק
לפעמים נוצר מכך מחנק
ההפרדה לא מושלמת,ונוטה לצדדים
וכך גם הרגשות-הם לא מוחלטים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
