לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Life Is A Show


החיים הם במה ואני הרקדנית.מאחורי כל שיר וריקוד יש סיפור,מילים כתובות ומוזיקה. פעם אמרו לי שאני יודעת לספר סיפורים. ואני מספרת-רוקדת ושרה,כותבת ויוצרת. ברוכים הבאים למופע שלי.

כינוי: 

בת: 39

ICQ: 100005766 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פתאום כשנדמה


 

"זה כבר לא נדמה לי,אלא שאנחנו מתבגרים מהר מדי.בלי שחשבנו בכלל,בלי ששמנו לב בכלל,מסתבר שהתבגרנו.זה יכול להיות דבר אחד שקורה או רצף של אירועים,אבל בשורה התחתונה-אנחנו מתבגרים".

 

והנה,כבר אוקטובר.

אתמול ,קרוב קרוב וצמוד צמוד,מחזיקה לו חזק את היד למשך כל הזמן,איתו לאורך כל הדרך,חבר טוב מאוד שקבר את אמא שלו,שנפטרה יום לפניכן.

כולנו ידענו שמתישהו זה יקרה.לאף אחד לא הייתה ההערכה.רק לי הייתה תחושת בטן רעה,ולפירחח ולי היה נושא שיחה משותף לכל השבוע,אבל עדיין-זה בא בבום,וכאב.

יום מתיש ונוראי,בחום מטורף לקבור בנאדם.אירוניה שהילד הכי חמוד והכי מתוק דווקא הוא מקבל דבר שכזה.עוד יותר אירוניה היא שהילד שהכי אוהב סרטי אימה קובר את אמא שלו ביום שישי ה-13,לא פחות,יום שמוגדר רישמית כיום של מזל רע.

 

ומה איתי?

מחר עולה לבסיס בפעם האחרונה,בגלל התעקשות של המפקדים שלי. עולה,עובדת ויום אחרי אורזת את הכל ואומרת שלום ולא להתראות בשבועות הקרובים,עד לשיחרור.

 

מבחינה רומנטית לא יכלתי לבקש יותר-מרבה דברים מרבה צרות. יותר מדי זמן חיכיתי וביקשתי וקיוויתי...ובא משהו,אבל אני פשוט לא רוצה ולא מרוצה. הוא מצחיק אותי וכיפי,אבל בו זמנית זה גם נראה לא מחייב ואני מודעת לעניין שאני משחקת על הגבול הדק הזה שבין להטריף את דעתו של הבחור לבין שבירה מוחלטת שלו.

 

שבוע מטורף לחלוטין,ולחשוב שפיתאום אני גם מתחפש"שת. 23 ימים לשיחרור מראה לי כאן הקאונטר (ספרן,בעברית נכונה).

ובסוף,גם זה ייגמר,ומגיעה לקיצה תקופה.

 

ובסופו של יום,וסופו של סופ"ש שמבחינתי לא הייתה בו מנוחה כלל,אני מבינה שבעצם הכל מתחבר לי.

אחד ועוד אחד,יגיד כל ילד קטן,תמיד יהיו שווים 2,לא?

 

נכתב על ידי , 14/10/2006 21:48   בקטגוריות סופתקופה, סופשבוע (לא) רגוע, מה יהיה?, צבא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נקודות ציון


מחר מסיבת סיום.

עוד פחות מ-24 שעות אני אהיה בוגרת רישמית של התיכון.

בת 18,עוד שנייה עם תעודת בגרות ביד,עוד פחות מ-24 שעות במעמד האחרון עם השכבה שלי,בתור תלמידה,עם המחנכת שלי בשלוש השנים האחרונות,בתור כיתה,בתור שכבה.

זה מוזר.

אנשים שאני נמצאת עם חלקם 12 שנים ומחר זה נגמר.

לא קשורים אחד לשני.לא יותר ממה שאנחנו היום,אבל אין כבר דבר מאגד.

מצד אחד זה טוב-תמיד רציתי להתנתק.

מצד שני,זה נגמר. אין יותר את המצב הזה.

אז כן,היינו ביחד בשכבה,בבית הספר,בכיתה,למדנו ביחד.

הכל בלשון עבר.

 

והדברים רצים.

היום קיבלתי תאריך כמעט סופי לנסיעה לסיני. עוד חודש ואני שם.

גם כמעט והגעתי להחלטה לגבי ההופעות של קוקה קולה.מתלבטת מאוד בין ברי סחרוף ומשינה,ליהודים ואביב גפן. ועם מי ללכת? עמית אמרה שהיא רוצה לבוא איתי כבר לפני הרבה מאוד זמן,רק שהיא עכשיו עסוקה עמוק עם הצופים-בדיוק היום היא יצאה להכנה של הקורס מסכם ולא הצלחתי לתפוס אותה.

וגלעד בצבא,אבל ברגע שהוא שמע משינה וברי נפתחו לו האוזניים והוא הבטיח שהוא יבוא איתי.

רק חבל שהוא לא אוהב את היהודים.אבל מצד שני,ביהודים כבר הייתה כמה פעמים ותמיד יהיו להם יותר הופעות.

משינה זה בטוח.השאלה אם זה יסתדר מבחינת זמנים וכו'.רק שיסתדר.

שבוע הבא אני כנראה באילת,אם הכל יעבוד כמו שצריך.

ואולי אולי מצאתי עבודה-קצת קייטרינג,אולי ממש עבודה בחנות-אני מתחילה לחפש עכשיו.

 

הייתי היום בבריכה,תפסתי צבע.גם אתמול בקיבוץ וגם היום,בבריכה המאגניבה והאהובה שלי.

הייתי היחידה שם,מתחרדנת בשמש,לא מתביישת להישאר רק עם הבגד ים ביקיני,אפילו שבד"כ אני תמיד נשארת עם חצאית קצרצרה או מכנס גלישה.אבל הפעם-הייתי לבד.והיה כ"כ כיף.

רק חבל שאפילו שהייתה לי חניה מושלמת,בצל ולבד,כשחזרתי גיליתי שריטה אכזרית על האוטו,שנעשתה ע"י מכונית פיק-אפ שחנתה קרוב מדי אלי. מניאקים.

שמנו היום גם סופסוף דיבורית ברכב.כמה כיף להיות מאגניבה ולא לדבר בספיקר אלא כמו בנאדם אמיתי.

 

יוון ניצחה את פורטוגל ביורו 2004. זה כל היחס שזה יקבל.

הבנתי שהם איזו קבוצה סוג ת',או כמו שגלעד אמר "אם יוון ניצחו ביורו זה כמו שישראל הייתה מנצחת במונדיאל" השוואה מקסימה ממש :)

 

אני קרעתי לאחי הקטן את הצורה באיזה משחק מונופול חדשני שהוא קיבל.בהתחלה הוא הוביל וכמעט רושש אותי,אבל בסופו של דבר אני רוששתי אותו והוא פשט את הרגל לגמרי,אפילו שלו היו את רוב הנכסים וההשקעות,לי פשוט היה הרבה הרבה יותר כסף .

אני לא חושבת שאי פעם שיחקתי כל כך הרבה זמן במונופול ככה וגם נהניתי.

ולא,אני לא חננה.באמת ששיעמם לי! ובאמת שנהנתי מכל רגע. שיחקנו במשך כמה שעות טובות.

 

ועוד דבר אחד לסיום?

ההכנות למסיבת-סיום מתחילות כבר מחר על הבוקר. קבעתי תור לספרית-לעשות פן. זה הדבר היחידי שהוא קצת מושקע ופלצני בכל התילבושת שלי וזה משהו שהרשתי לעצמי,אפילו שיכלתי פשוט לסדר את השיער שלי רגיל כמו שהוא וזה היה לא פחות יפה,כי עכשיו מרוב אורך הוא מתגלגל בקצוות למין בקבוקים כאלה וזה די נחמד,רק חבל שאם אני מסרקת אותו הוא נהרס.

אז נעשה פן,זה יצא מדהים זה בטוח. שיער ארוך וחלק זה יפה.

ההופעה שלי עצמה-לטקס עצמו כנראה הג'ינס גריפ המאגניב שלי וגופיה יפה,

ואני צריכה להחליט ולקבוע לאיזו חברה שלי אני הולכת אחרי,כדי להחליף לתלבושת למסיבה-חצאית מעטפת ארוכה ארוכה בצבע לבן עם נגיעות של שחור,אדום,כתום וצהוב (נשמע נוראי אבל זה לא) וגופיה שחורה שחתוכה בגב וחושפת את כל המותן,נעלי גזית בצבע אדום שמצאתי שבוע שעבר בשנקין ועוד כמה דברים אחרים.

לא הספקתי לקנות תיק וגם לא שרשרת.אני מקווה שאני אמצא אולי משהו מחר,אולי מאחת החברות שלי.

בטקס הסיום הזה,שמסמל כל כך הרבה וכל כך מעט גם,אני לא מופיעה.דווקא הפעם הזו אחרי כל כך הרבה שנים החלטתי שלא.אבל אני לא מצטערת על זה,באמת שלא.

 

זה מדהים איך שהזמן רץ.

אלדר חזר אתמול מקפריסין,עוד פחות מחודש הוא מתגייס.

גלעד כרגע נמצא בשבועיים האחרונים לפני השחרור שלו

אסף דופק פז"מ של שנה בצבא,עמית קיבל כומתה השבוע,בנדוד שלי היקר,השביעיסט,בדרך לגיבוש שייטת.

הזמן רץ,איך נעשנו גדולים כל כך פיתאום?

הצבא מסמל המון בגרות מבחינתי.אומנם "גדלתי" איתו אבל הוא תמיד נראה דבר רחוק כל כך.

ופיתאום הוא קרוב ומוחשי,והוא לא רק סביב מכרים שלי וחברים שלי....הוא גם סביבי.

נכתב על ידי , 5/7/2004 00:27   בקטגוריות סופתקופה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני שהכל נגמר


קיץ

וחם,ולח.

היום יש לי חצי שנה רשיון.

חצי שנה אנחנו גרים בבית שלנו

ואבא שלי מהיום אזרח לכל דבר.

וזה מוזר

 

איך שהזמן טס

ואיך גדלתי כ"כ-אני כבר בת 18?

 

חודש יוני היה פשוט חודש מטורף.אין שום הסבר אחר.

בכלל,כל התקופה מסביב היומולדת שלי הזויה בטירוף.

קניתי מדים.כבר אמרתי את זה,לא? בשני ושלישי הייתי עסוקה עם המדים.

נכון לעכשיו אני בעלת סטוק מטורף של מדי א' שלא היה מבייש אף חייל בשירות חובה.

וממש ממש יפה לי עם מדים-הירוק ממש מתאים לי לעיניים ולשיער.

אמא אמרה שאני אהיה חיילת יפה. מעניין אם זה באמת יהיה ככה.

השלל נכון לעכשיו עומד על שני זוגות נעליים תקניות-

מגפיים של מגב מלפני שנה וקצת,כשנסעתי לפולין,שהן נעלי חיילות תקניות לחלוטין,

ונעלי ספורט שחורות של סקוני,שכנראה יצילו אותי קצת-הנעליספורט השחורות היחידות שהן גם תקניות לחיילות ונראות נורמלי :)

3 זוגות מכנסיים צבאיים ירוקים גבוהי מותן במידה 40 (לקחתי קצת גדול,שיהיה)

שתי חולצות ארוכות שרוול במידה ב' (מידות מוזרות של צבא)

שלוש ירכיות (חולצות קצרות ומאגניבות) במידה 40 (שוב,קצת גדול)

חגורה עבה וירוקה במידה ארוכה (ואני חושבת שעשיתי טעות,כי המידה השנייה,הקטנה יותר,הייתה בול,ובכל זאת לקחתי את הגדול יותר.אבל שטויות-תמיד אפשר להחליף.וגם ככה זה ספיירים!)

כומתת בקו"ם טרייה לחלוטין,שיהיה

ומשהו כמו 10 זוגות גרביים צבאיות,ככה שיהיה-נישארו לנו עוד נקודות והיה צריך לגמור אותן איכשהו.

ורק להדגיש דבר אחד-זה לא עלה לי אגורה!

כמה כיף שיש אבא בצבא.

סליחה,היה בצבא.

אוף :(

 

עד שהתחיל להיות מעניין,שיצא שחברים שלי משרתים אצלו בבסיס.

רק אתמול היינו אצלו בבסיס,לקחת כמה דברים מהחדר שלו-שקיות ענקיות מלאות בחוברות של הפסיכומטרי שאני מתכננת לעשות בשעה טובה לפני הגיוס ועוד כמה שטויות,ושלחתי הודעה לעמית-אם הייתה לי האפשרות לראות אותו הייתי מאוד שמחה.

היינו שם שעה ומשהו,ואז אבא לקח אותי לעבודה של אמא בתל אביב.איך שכבר הגעתי לשנקין,בערך שעה אחרי,קיבלתי הודעה מעמית "מתי??" ואז גם מסתבר שהוא כנראה גם בכלל לא בבסיס,כי מחר יש לו בגרות והוא עושה אותה במקום מחר.

 

ואוף :(

אני קצת מקטרת ובתכל'ס אין לי מה.

אז יש לי סיפורים הזויים קצת,כמו סיור למציאת נעליים ואביזרים להופעה שלי ל"פרום" במסיבת סיום שנקטע באמצע כי כייסו לאמא שלי את הארנק באמצע שנקין.קטע ממש ממש לא נעים ומלחיץ.הנזק די מוזער אני חושבת,כי רצנו ישר למשטרה (וכמה הלכנו! עשיתי קצת ספורט סופסוף!) אבל עדיין-העוגמת נפש נגרמה.אמא שלי החמודה הזו כל כך נלחצה,אבל יהיה טוב.

היא רק צריכה למצוא ארנק חדש עכשיו :)

ואני בסופו של דבר גם יצאתי עם שלל-צמיד פלסטיק עבה ליד,בצבע כתום בול כמו שיש בחצאית שלי,ונעליבובה של גזית בצבע אדום-בורדו,עם מין ציורים של ילדות קטנות עליהם,ממש יפות,חצאית מעטפת-שנטי בצבעי קשת משתנים-ורוד-סגול-צהוב-ירוק-תכלת-כחול,ותיק צד זרוק עם אלפי פסים שמצאתי באיזה חנות צדדית עם מוכרת שהייתה פעם בעצם מוכר :)

 

אבל לסיומו של חודש,אחד המיוחדים שאני אולי אזכור תמיד,יש לי רק דבר אחד להגיד-

אני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני

בת 18,בוגרת תיכון,מגמה ביולוגית-כימית-ריאלית,לפני גיוס,קצת בחורה,קצת ילדה,קצת שקטה וקצת רועשת

אבל תמיד אופטימית :)

 

ובנימה פחות אופטימית-

נעמי שמר נפטרה החודש,והיום נפטר גם אריק לביא,שניהם מסרטן.

מה לעזאזל קורה בזמן האחרון? הסרטן מגיע לכולם?

 

 

נכתב על ידי , 30/6/2004 22:09   בקטגוריות סופתקופה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



15,552
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAydelvayss אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Aydelvayss ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)