אז לסיכום הביקור בישראל: היה תל אביב, היה מסעדות, היה טיול מאוד משפחתי לצפון, היו ארוחות שבת אצל ההורים, היו הרבה שעות משחק (קנינו לאחי ואשתו לעתיד משחק שמשחקים ברביעייה בשם "סטלרז", לימדנו אותם איך לשחק, ומייד התמכרנו כולנו ללילות של משחקים עד הזריחה, עם הזמנות פיצה ונישנושים), היתה קצת עבודה (אבל כיף), היו מפגשים עם חברות וחברים (אבל לא הרבה, כי עבדתי), היה זמן איכות עם האחיין, סמויאד מקסים שכמוהו, והיה קניות.
קניות זה אישו. כל פעם שאני בישראל אני פותחת את ידי הקמוצה בשבדיה ופוצחת במסעות קניות. מה לעשות שהבגדים יותר יפים בעיני בישראל (אם כי לא מדויק, אני מאוד נגד המכנסיים המאוד נמוכים האלה. זה לא בריא וזה כבר לא קיים בשום מדינה אחרת, לפחות לא כזה נמוך. כן, אני מדברת אלייך גיברת, את שמרבצי הצלוליטיס שדחקת מהירכיים פורצים מעל המכנסיים שלך ומסמנים איפה בדיוק הידיות שלך. זה לא יפה). אני אוהבת בעיקר את המעצבים, ולשם הלכתי, וכיוון שהיה סיילים גם יכולתי להרשות לעצמי דברים. אבל בעיקר אני קונה ספרים ואוכל שאי אפשר להשיג פה. אז אוכל למשל קניתי גבינת קשקבל, שפשוט לא קיימת בשבדיה, אבל אני מבשלת מספרי בישול ישראלים, וכל מתכון שני דורש קשקבל, אז הבאתי איתי. וחוץ מזה קניתי תמצית וניל (אין פה, הם משתמשים רק בסוכר וניל, אבל המתכונים הישראלים וכו), במבה (בעיקר כדי לתת לחברה ישראלית שלי פה) ו - תבלינים.
התבלינים זה כבר סיפור אחר. יש לי בן דוד, שפעם היה שף במסעדה ידועה ועכשיו הוא עבר להיי טק, ועד שהוא ממש יעשה את המעבר יש לו זמן פנוי, והוא הלך בשבילי לחנות התבלינים בשוק הכרמל ובחר לי דברים שבחיים לא הייתי חושבת עליהם בעצמי. כמו למשל, אחרי שהתבכיינתי לו שאין פה נענע, הוא קנה לי שקית נענע מיובשת, שלא ידעתי שיש כזה דבר בכלל, ואפשר להשתמש בזה כמעט לכל דבר שדורש נענע טרייה. או בהרט, שלא שמעתי על זה מעולם אבל הוא הבטיח לי שזה ישדרג את הקציצות שלי בשתי רמות לפחות. או סומק, התבלין הסגול שהפך למאוד אופנתי במסעדות. ופטריות פורצ'יני מיובשות, שבטוח ישדרגו את הבישול האיטלקי שלי. בקיצור - הוא שיחק אותה. תודה איתי.
לגבי הספרים, אז שמחתי לגלות שיש מבצע מצוין ב"צומת ספרים", שנותנים ספר שלישי חינם (של כמה הוצאות, לא כולם). אז סה"כ הבאתי איתי לפה תשעה ספרים. והזוכים הם:
בקטגוריית "כולם אמרו שאני חייבת לקרוא": "שנת הבשרים שלי" מאת רות ל. אוזקי.
בקטגוריית "כולם אמרו שאני חייבת לקרוא" וגם בקטגוריית "כולם אמרו לקרוא באנגלית אבל כשאני כאן אני מעדיפה לקרוא בעברית": "התיקונים", של ג'ונתן פראנזן.
בקטגוריית "השלמת חורים בהשכלה הכללית": "ספר הדיקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן ו"זכרון דברים" של יעקב שבתאי.
בקטגוריית "תני צ'אנס לסופרים ישראלים שלא היכרת עד עכשיו": "תאונות" של יעל הדיה ו"ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו.
בקטגוריית "כבר קראתי אבל רוצה שיהיה לי משלי ובדיוק יש מבצע": "עשו" של מאיר שלו.
בקטגוריית "לא משתתף במבצע אבל קראתי את הספר הראשון וכל כך נהניתי שאני אקנה את החלק השני בכל מחיר": "גמביט טורקי" של בוריס אקונין, כלומר החלק השני של "עזאזל" המצוין, שמי שלא קרא מתבקש להזדרז ולעשות זאת. ספר עם ניחוחות של אנה קארנינה, אבל לא דומה בכלל, אלא סיפור בלשי מסקרן שלעיתים אף ממש מצחיק. תענוג.
בקטגוריית "זכה בפרס נובל לספרות ולא קראתי אף ספר שלו, והנה יש אותו רק בשלושים וחמישה שקלים": "עלומים" של ג'.מ. קוטזי.
זהו. אני מלאת ציפיות. ולסיכום, תמונה, של הסמויאד האהוב עליי בתבל:
חמודי, אני מאוד מתגעגעת (אבל זה בסדר, השיערות שלך יישארו על הבגדים שלי עוד הרבה זמן. הכביסה מתברר לא עוזרת).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
