עדי בעולם

ביום שישי אחר הצהריים יוצאים השבדים מהמשרדים שלהם ומסתכלים באושר על הסופ"ש הקרב. בהרבה משרדים נהוג שקבוצות עובדים הולכים ביחד למשקה שאחרי העבודה. אני לא שבדית, ואני לא עובדת, אבל אני בכיתת שבדית, והיום הכיתה שלי החליטה שברומא נהיה רומאים (הגירסה הבלונדינית), והתארגנה לה יציאת שתייה לציון הסופ"ש המתקרב. מהכיתה הלכנו ישר לפאב. היינו: אלנה ופטריק (איטלקים), יורדן (ספרדי), שרה (אמריקאית), ננה (סינית), עוד בחורה סינית שאני לא מצליחה לבטא את השם שלה אבל המשמעות שלו בסינית היא "שמש זורחת", סם (טורקי, מגדיר את עצמו "מוסלמי פסיבי". כלומר שותה אלכוהול. והרבה) ואני.

כמו שבדרך כלל קורה במחיצת אלכוהול, הפכנו למאוד חברותיים וקולניים אחרי שתי הבירות הראשונות. היה מאוד מוסיקלי. פטריק ואלנה התווכחו בקול רם באיטלקית. פטריק במקור מטוסקנה ואלנה מאיזה כפר על ההרים שבגבול עם אוסטריה. האיטלקיה השלישית של הכיתה, שרה, שלא באה אתמול לפאב, היא ממילאנו. או כמו שהיא אומרת את זה, מילאאאאאנו, אז כשפטריק ואלנה סיימו לריב ביניהם הם התפנו לרדת על המבטא של שרה. "היא נשמעת כל כך איטלקייה", קטלה אותה אלנה במבטא איטלקי כבד לא פחות משל שרה.

מהפאב הלכתי לפגוש את הבנזוג במסעדה ההודית החביבה עלינו. היום בצהריים התקשר אליו איזה חבר שלא היה איתו בקשר בעשר השנים האחרונות, אבל הם טיילו ביחד כתרמילאים בכל אירופה, והבנזוג קבע איתו מייד לארוחת ערב במסעדה. הגעתי לשם הלומת בירה, והנה, הבנזוג והחבר, מגנוס, הזמינו מייד עוד בירה. מכאן עברנו לשיחה משעשעת, רוויות חוויות מלפני אחת עשרה שנה, מהטיול שלהם באירופה. "אתה זוכר את הטירה ההיא על ההר שהגענו אליה בטרמפ מצ'כסלובקיה?" "איזה יופי של מסבאת בירה מצאנו באלפים האוסטרים בקצה של צוק", "פמפלונה היה ביקור מטורף" וכו וכו.

מהמסעדה יצאתי כבר קצת מתנודדת. "למה שלא נלך לבר הג'ז בעיר העתיקה?" הציע הבנזוג, עדיין מרגיש צעיר בגלל הפלאשבקים לימי התרמילאות שלו. מצאתי את עצמי נגררת אל הפאב הזה, שבנוי מאוד מוזר. יש קומת כניסה קטנה וצפופה, ומדרגות אל קומה למטה, שם מתגלה מרתף עמוס שולחנות עץ כבדים וכוסות בירה גדולות, משם יש מסדרון לעוד מרתף בדיוק כזה, ושם יש מדרגות למרתף תחתון עוד יותר, גם עמוס בשולחנות. המשותף לכולם: עמוס באנשים ואין מקום לשבת. "מבוך בלי מקום לשבת. כמו החיים", איבחן מגנוס בהארה של שיכורים. הבנזוג העלה מייד הצעה: למה לשבת במרתפים החנוקים האלה, אם אנחנו יכולים ללכת לשתות בבית שלנו בנוחות. מייד הלכנו כולנו לדירה שלנו. כאן הורדתי את הבירה עם שתי כוסיות של משהו חזק (הבנזוג מזג, אני כבר לא במצב של לקרוא תוויות על בקבוקים). וזהו. מגנוס הלך הביתה לפני רבע שעה (כלומר באחת וחצי בלילה), ואני באמת לא זוכרת הרבה ממה שדיברנו עליו.

וסביר להניח שמחר, כבר לא שיכורה, אני אקרא את הקטע הזה ואחטוף התקף לב מהכתיבה הלא קוהרנטית ושגיאות הניסוח. אה, מניאנה.