עדי בעולם

כשרק עברנו לבודפשט מנינו בקול את המדינות שנוכל לבקר בהן בלי צורך להזמין טיסה. חמש שנים חלפו, והגענו רק לאוסטריה, כמו זוג יקים טובים שתמיד חוזרים לאותו מקום. האמת, יש להודות, שאר המדינות נראו לי קצת פחות אטרקטיביות. כל הצד המערבי/דרומי של הונגריה גובל במה שאצלי בראש עדיין מכונה "יוגוסלביה", וזו מדינה שלא קיימת מהניינטיז בתכל'ס. באותה מידה, השטח הצפוני להונגריה היה מבחינתי "צ'כסלובקיה".

קצת אחרי שחזרנו מאוסטריה באוגוסט החלטנו לנסוע לעוד מדינה, רצוי לטיול יום אחד. וככה הגענו לרעיון לנסוע לבירת סלובקיה. סקר קצר: כמה מכם יכולים לנקוב בשמה של בירת סלובקיה בלי ממש לחשוב/לגגל? אולי זו רק אני, שסובלת מטפשת בלתי נגמרת, אבל אני גרה במרחק שעתיים נסיעה מהמקום, ולקח לי רק שנתיים לקלוט שיש עיר בשם ברטיסלבה והיא בירה של מדינה.

אז סבבה, נוסעים לסלובקיה. כמו שכבר הבנתם, המידע שהיה לי על העיר היה, ובכן, אפס. מייד פניתי לגוגל, ושם גיליתי שיש המון דברים לראות בברטיסלבה. מצאתי איזה בלוג עם פוסט על דברים שחייבים לעשות בברטיסלבה, והפוסט מנה כמות מרשימה של מקומות מעניינים. ככה יצא שבניתי את הרשימה הבאה:

חונים באיזו קניון חדש ("המקום הכי מעודכן וחדש! כדאי לראות")

יוצאים ממנו בהליכה לפארק שהוא אחד העתיקים ביותר באירופה ("חובה לצעוד ולבחון את העצים העתיקים והספסלים העתיקים")

משם לגשר המכונה גשר העב"מ, על שום המגדל שעליו שבראשו מבנה דמוי חללית ("למעלה יש מסעדה")

חוצים את הדנובה על הגשר, מגיעים לאיזה מדרחוב עם פסלים ("כולם מעוצבים עם איזה קטע מצחיק כדי לשעשע את העוברים והשבים")

ואז מגיעים אל העיר העתיקה, שמאוד שווה לטייל בסימטאותיה ("נשמרו מהתקופה הבארוקית בלה בלה בלה")

מגיעים שם אל מגדל השמירה היחיד (שער מיכאל) שנותר מהתקופה

חובה לעבור בכיכר העיר המרכזית ורואים את בית העיריה ("מופעים בשעת ערב")

חוצים את הדנובה בחזרה על הגשר השני ששכחתי את שמו

וכו. היו עוד איזו אטרקציה או שתיים אבל חוץ מהטירה שנמצאת קצת מחוץ לאזור וכנסייה שצבועה בצבע כחול שום דבר רציני.

אז משוכנעים שיש לנו ביד טיול ליום שלם יצאנו לדרך. כשהתקרבנו לעיר ניסינו לשים את הכתובת של הקניון בג'י פי אס כי תיכננו לחנות שם, אבל לפני שסיימתי להקליד את השם של הרחוב - כבר היינו בקניון. מתברר שברטיסלבה היא עיר קטנטנה, ויש כביש ראשי שפחות או יותר מוביל להכל. כמה קטנטנה? ובכן, במשך היום הזה עשינו את כל המסלול שלמעלה, ואחרי שעה וחצי סיימנו. אז למי ששוקל לנסוע לברטיסלבה - הממ, יום אחד יספיק.

אז חנינו בקניון החדיש Aupark ויצאנו ממנו לסיור בפארק שגובל בו. אכן, פארק עתיק, עצים עתיקים וכו. הגענו לגשר עם מבנה העב"מ וגילינו שבכל המקומות שתיארו אותו שכחו לומר כמה הוא מכוער. אבל חצינו אותו אל הצד השני ולפני שמיצמצנו כבר היינו במדרחוב/העיר העתיקה. אכן, ראינו פסלים משעשעים, אכן, ראינו מבנים. חביב, אין מה לומר.

(צילומים: האופנוען)

הרחוב שמוביל אל מגדל השמירה העתיק, שער מיכאל. אתם רואים את המגדל ברקע.

בשלב הזה החלטנו לאכול צהריים. כיוון שהכל מסביבנו היה מלכודות תיירים, כל מיני מסעדות שהכריזו על אוכל סלובקי מסורתי בשלטים גדולים באנגלית, החלטנו שאנחנו לא ניפול למלכודת הזו ולכן יצאנו לסיור חיפוש מסעדה שתעשה לנו את זה. עשרים דקות אחרי זה כבר גווענו ברעב, הנמכנו קצת את הסטנדרטים ונכנסו לאיזו מסעדה שישבה במן פטיו בין בניינים ונראתה מקסים. עיון בתפריט שלה גילה לנו שבעצם נכנסנו לבדיוק מה שניסינו להימנע ממנו, מלכודת תיירים. בתפריט לא היה דבר אחד שחשקנו בו, אבל הילדים היו במצב של עוד שנייה טנטרום על רקע רעב, וגם האופנוען החל להתלונן על חולשה, אז הזמנו שלוש נקניקיות עם חמוצים. התברר שזה נקניקיות כבושות, שמוגשות חיוורות וקרות. זה יירשם בהיסטוריה בתור הנקניקיה הראשונה אי פעם שהילדים סירבו לאכול אחרי ביס אחד, וגם האופנוען השאיר בצלחת. אז לגבי הקוויזין הסלובקי - אל תמהרו לקנות כרטיסי טיסה.

משתוקקים למחוק את הטעם של הנקניקיות החלטנו ללכת על בירה, כי בירה צ'כית, סליחה, סלובקית, זה בד"כ מצוין. היו כמה פאבים שנראו מעולה והחלטנו להתיישב באחד כבר לקראת הדרך חזרה לאוטו. הזמנו בירה מקומית. האופנוען קיבל משהו מהמם, בירה עם טעם וצלילות מושלמים, ואילו אני - אפרופו טפשת - הזמנתי בירת לימון ועל כן עכשיו אני יכולה לומר לכם לא לנסות את זה. גילינו שזה המקום שהיינו צריכים לשבת בו מלכתחילה - היה שם אוכל שנראה מבטיח ועלה חצי מהנקניקיות האיומות. הלכנו על זה.

כמו שאפשר לראות, הבירה של האופנוען הייתה הרבה יותר אטרקטיבית.

יצאנו משם עם הבטחה לילדים שיקבלו גלידה וכמה מטרים משם גילינו מקום שמציע לעשות את הארטיקים שלכם לבד. כלומר, הם נותנים לכם מראש ריבוע גלידה קוקוס שהם עשו לבד כבר תקוע על מקל, אבל משם הדרך פנויה לדמיונכם. מתחילים בטבילה במעיין שוקולד:

ואז בוחרים את התוספות. זה היה מקום מעולה וכולנו ישבנו שם והתעלפנו מכמה טעים זה. המחיר, אגב - שלושה יורו לארטיק. ממש לא נורא.

הארטיק של אחד הילדים אחרי שהוא הצליח לבחור את כל הסוכריות הכי מלאות סוכר וזבל תזונתי. יש גם דברים שווים יותר לשים על הארטיק.

בקיצור - ברטיסלבה נחמדה לביקור, אבל לא הייתי טסה במיוחד. אם אתם במקרה בווינה ויש לכם הרבה זמן, אז מדובר בנסיעה יחסית קצרה ואז אולי שווה. למרות האמור לעיל אנחנו נחזור - לא עשינו את הסיור בטירה וזה נראה טירה די מרשימה, ובנוסף, ובכן, הארטיק. יאממ.