אתמול, בין דירה אחת לשנייה (שוב הקדשנו את יום ראשון שלנו לחיפוש דירה), היה לנו משהו כמו חצי שעה לשרוף, ומצאנו את עצמנו בדיוק ליד הספרייה הבינלאומית של שטוקהולם. עד עכשיו לא קפצתי לשם לבדוק אם יש להם ספרים בעברית, פשוט בגלל הציפיות הנמוכות: כשגרנו בגטבורג קפצתי לספרייה העירונית רק כדי לגלות שמה שהם מגדירים "ספרים בעברית" הוא מדף אחד קטן, שרובו ספרים ממש ישנים, קצת ספרי בישול לא רלוונטיים (כנראה שמישהו תרם להם את הספרייה שלו והם לא ידעו להבחין שמדובר בספרי בישול), ספרי שירה (לא מדבר אליי בכלל) ואיזה ספר אחד או שניים שעוררו בי קצת עניין, שאלתי אותם, ובזה זה נגמר.
אבל אתמול כבר מצאנו את עצמנו שם, אז זו היתה הזדמנות פז לבדוק. מה אני אגיד - וואו. כלומר, לא ספרייה בקנה מידה ישראלי, אפילו לא ספרייה של קיבוץ קטן, אבל בכל זאת, קיר שלם מלא ספרים בעברית. מצאתי שם ספרים מעודכנים יחסית ("סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, למשל) ארבעה הארי פוטרים חדשים ומנויילנים ועל פי התגיות שלהם כנראה שלא השאילו אותם עדיין, ושורה ארוכה של ספרים מעניינים. וגם - ארגז שלם של ספרי ילדים, כולל "מיץ פטל" ו"מעלה קרחות". יש! איזה כיף היה לגלות את זה.
ולפינת הביזאר: על הקיר ליד נשענת ספריית היידיש. ארבעה מדפים של ספרים ביידיש. ובצמוד אליהם: ספרים בערבית סורית עם תמונות של מנהיגי איסלאם עליהם. בחלק מהמדפים הספרים אפילו מעורבבים ביניהם. אני כבר מדמיינת לעצמי קשיש מהקהילה היהודית מגיע, שולף איזה שלום עליכם, נעמד לקרוא, ואז מוצא את עצמו בין שני חיזבאלונים. לא נעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
