כבר חודשיים שהבנזוג ואני מחפשים דירה, לקנייה. אנחנו לא כל כך ששים לקנות דירה, כמו שאין לנו יותר מדיי ברירה - שוק ההשכרה פה לא ממש קיים לזוג שמעוניין לגור במרכז העיר. את הדירה שאנחנו גרים בה עכשיו, ששנינו מאוד אוהבים, שכרנו בעזרת תרגיל מקובל פה - חוזה יד שנייה. הדייר שמחזיק בחוזה יד ראשונה על הדירה שלנו, לא גר בדירה הזו כבר המון זמן, אבל הוא מוגן בעזרת החוקים להגנת הדייר השבדים, שבמקור חוקקו למטרה טובה, אבל למעשה יצרו מצב שכמה ברי מזל מחזיקים בחוזים יד ראשונה בדירות במרכז שטוקהולם, ואינם עוזבים לעולם, כיוון שהחוק אינו מאפשר לפנות אותם בתום שנה או משהו כזה, ושכר הדירה מפוקח. הדיירים האלה נשארים בדירות שלהם עשרים, שלושים שנה, או פשוט קונים דירה אחרת ועוברים אליה, אבל ממשיכים להחזיק בחוזה, ומשכירים את הדירה למישהו אחר בחוזה יד שנייה, בדרך כלל עבור שכר דירה גבוה יותר מזה שבעל הבית האמיתי מקבל. חוזי יד שנייה מטבעם הם קצרים יותר, כדי לא להעניק לדיירים המשניים זכויות כלשהן. לכן, רוב הסיכויים שהבנזוג ואני ניאלץ לעזוב בסוף החוזה הזה, אחרי שנה בדירה. כיוון שממש אין לנו חשק שוב למצוא דירה בשכ"ד גבוה שגם אותה ניאלץ לעזוב אחרי שנה אחת (אנחנו כבר ממש עייפים מלעבור דירה), החלטנו לקנות.
אבל ההחלטה קלה יותר מהביצוע. אני לא מדברת כרגע על המחירים, שבשמיים, כי זו אשמתנו, או יותר נכון אשמת הבנזוג, שמתעקש לקנות דירה רק במרכז העיר, ששם המחירים פשוט לא הגיוניים, בטח לא כאלה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו (במרכז, דירת שלושה חדרים תעלה בממוצע ארבע מאות שלושים אלף דולר. אאוץ'). אני מדברת על זה שאנחנו בקושי מוצאים דירות שנראות לנו. הבעיה טמונה בדרך הבנייה השבדית הישנה. רוב הבניינים במרכז העיר ישנים מאוד, ובתקופה שבנו אותם, מתברר, לא השקיעו מחשבה בתיכנון הדירות. המצב הרבה יותר טוב בשכונות החדשות של העיר, אבל גם שם לדעתי יש מקום לשיפור. רק שאנחנו כאמור מחפשים באיזור הישן.
הנה כמה דוגמאות לבעייתיות התיכנון. קודם כל, תרשים של דירה יחסית בסדר, אופן ספייס בין המטבח לסלון, שני חדרים באותו איזור, סבבה. מדובר בדירה יחסית טובה, מהסוג שהבנזוג ואני מוכנים לשקול. אבל מה, איפה דלת הכניסה לדירה? בין חדרי השינה בבית. זה אומר שאורחים שיבואו לביקור, יעברו בין כל החדרים, ואחרי שיסיימו להציץ לכל בני הבית בתחתונים יגיעו לסלון. באמת מבריק.
או הדירה הבאה. במודעה היא מוצגת כדירת שניים וחצי חדרים. הסתכלו נא ילדים בתרשים ועיזרו לנו למצוא את חצי החדר הנוסף, ציבעו אותו בצבעים עליזים ושילחו אלינו.
זה פשוט לא ייאמן, אבל כמעט כל המודעות שמגדירות את הדירה כשתיים וחצי או שלוש וחצי, סופרות את ההול באמצע כחצי חדר. איזה מן דבר שטותי זה? מי סופר הול כחצי חדר? אני הרי לא אשים שם מיטת תינוק, נכון? חצי חדר עלק.
והדירה הבאה. זו כבר דירת ארבעה חדרים. המחיר הפותח שלה (במודעה תמיד יוצג המחיר הפותח, והקונים מוזמנים להגיש הצעת מחיר בשיטת מכרז. כלומר כמעט תמיד המחיר עולה, לפעמים, בדירות מבוקשות, במשהו כמו שמונים אלף דולר) הוא חמש מאות שבעים אלף דולר. אבל תסתכלו על התרשים. מה יש לנו פה? כניסה לדירה - בום, חדר שינה. כבר התחלנו רע. הלאה: אחרי חדר השינה יש סלון, שדלתות שני חדרי שינה נפתחות ישירות אליו. איפה המטבח? בקצה השני של הדירה. והכי מזעזע בעיני: לאחד מחדרי השינה יש דלת אל המטבח. כלומר, טיגנת שניצלים? הנה גם הסדינים שלך מריחים כמו שניצל. זה אגב, ממש ממש נפוץ כאן, חדרי שינה עם דלת למטבח, גם בדירות קטנות, כשברור שזה חדר שינה ולא חדר עבודה או משהו. איפה היה השכל של מתכנני הדירות? אני לא מבינה את זה. ושימו לב אגב, שבדירה הזו, אם רוצים ללכת לשירותים, משני חדרים חייבים לעבור בסלון או במטבח כדי להגיע לשירותים. מה זה זה? חוסר תיכנון.
טוב, שיט, התמונה לא עולה. אז בינתיים אני אשים פה תמונה מוקטנת שזה ממש מגוחך, ואנסה למצוא דרך לשים את התמונה הגדולה יותר בדרך אחרת.
אז אני כבר די עצבנית על הדירות פה. למרבה המזל, רוב מודעות הדירות מצרפות את תרשים הדירה, אז הבנזוג ואני פוסלים מראש דירות שחדרי השינה שלהם נפתחים אל המטבח, או כאלה שהסלון בקצה אחד של הבית והמטבח בקצה השני, אחרי כל חדרי השינה. דירות עם מטבח וסלון ביחד אבל דלת כניסה בין חדרי השינה אנחנו לא פוסלים, פשוט כי זה הרע במיעוטו, ואחרת לא נמצא דירה. גם ככה פסילת הרשימה למעלה משאירה לנו מעט מאוד דירות לראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
