עדי בעולם

אתמול רכבתי על אופניים שש עשרה קילומטר. ברצינות.

(פאוזה למחיאות כפיים)

היום אני בקושי זזה, כל שריר אפשרי תפוס. הבנזוג ואני עלינו במדרגות מקודם קומה אחת, כשגיליתי שאני פשוט לא יכולה. נוצר מצב שהבנזוג, כמו סצינה בחדר לידה, עומד לידי ואומר "רק עוד קצת, עוד קצת מאמץ". פאדיחות.