לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 50





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2005    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2005

ועכשיו, כולם לשיל ביחד


היום היה המבחן בעל פה. התלמידים חולקו לזוגות, והתבקשו לנהל שיחה בשבדית מול שתי מורות. לא נתנו לנו לבחור בני זוג, אלא המורות, שלא הכירו אותנו, חילקו אותנו שרירותית.

 

בהפסקה, לפני המבחן, שרה האיטלקייה ואני עשינו חישוב סיכונים. הגענו למסקנה שהכי אנחנו לא רוצות להיבחן יחד עם יאניס היווני, איש קולני וסר טעם שכמוהו, שאין סיכוי שנצליח לנהל איתו שיחה (זה אותו איש שבזמנו התווכח איתי ועם האיטלקים שהתנ"ך נכתב במקור ביוונית). אחריו הסכמנו שהכי גרוע יהיה להיבחן עם אחת הסיניות, שהן דווקא חביבות וצחקקניות, רק שאי אפשר להבין מילה ממה שהן אומרות בגלל המבטא הכבד שלהן, והן גם מחליפות תמיד את הר' בל'.

 

ואז קיבלנו את השיבוצים: שרה האיטלקיה קיבלה כבת זוג את דיאנה המקסיקנית. שרה נשמה לרווחה. "הזוג הבא", הודיעה המורה, "יאניס ו.." עצרתי את הנשימה, לוחשת בלב "מלח מים מלח מים". ואכן, לא אני, זו היתה אמה האמריקאית, שנראתה כאילו היא עומדת לבכות כששמעה שהיא עם יאניס. הזוג אחרי היה אני - ולינדה, אחת הסיניות. שרה שלחה לי מבט מנחם ונבלעה בחדר המבחן עם דיאנה. שיט שיט. לינדה הסינית אמרה לי משהו, אחרי כמה שניות הבנתי שזה היה "אז אנחנו ביחד". זו לא היתה התחלה טובה.

 

כשנקראנו אל חדר המבחן התבקשנו לשוחח אחת עם השנייה על מה אנחנו עושות בזמן הפנאי שלנו. לפני שלינדה תשאל אותי משהו שאני לא אבין, פתחתי אני בשיחה ושאלתי אותה מה היא עושה בזמן הפנוי שלה. "אני הכי אוהבת לעשות קליוקי", היא ענתה, והסתכלה עליי במבט מצפה לתשובה. על פרצופן של המורות הצטייר בבירור סימן שאלה, וגם אני לא הבנתי מה בדיוק היא אמרה לי. אולי זה סוג של סקס סיני? איך עונים לזה? מילמלתי משהו כמו "אהה, אוקיי", לא יודעת איך להמשיך מפה. אבל אחת המורות היתה יותר יסודית ממני, ושאלה אותה מה בדיוק היא אמרה. לינדה חזרה על זה: "קליוקי". המורה הנהנה הפעם, רק שאני עדיין לא הבנתי. בסוף המורה ריחמה עליי ואמרה לי במבטא שבדי ברור: "קריאוקי". אה, אז תגידי קריאוקי! בחיים לא הייתי מנחשת.

 

את שארית השיחה ביליתי מנסה נואשות לעקוב אחרי מה שלינדה אומרת. באמת שזה לא פיר. אני לא מבינה אף פעם כשמדברים עם מבטא כבד. אפילו לא בעברית. ברוב המערכונים של לובה לא הצלחתי להבין מה לעזאזל היא אומרת, בעוד החברים שלי צוחקים (יניב, אתה זוכר שהיא הצביעה על הזיתים ואמרה "זיתה שבורה"? אני לא הבנתי מה היא אמרה בכלל, אתה צחקת על הכורסה כאילו אין מחר). למרבה המזל, המורות קצת ריחמו עליי, וביקשו ממנה בעצמן לחזור על מה שהיא אמרה.

 

מצד שני, ליד השבדית הסינית שלה, השבדית שלי בטח נשמעה מעולה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 19/5/2005 01:41   בקטגוריות הכיתה המחופפת  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שי ספיר ב-25/5/2005 10:38



435,617
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)