הבנזוג נסע לפני שלושה ימים לוועידה בקנדה. אחרי שסיימתי להתבכיין לו על ששוב הוא משאיר אותי לבד לשבוע, התפניתי לעשות את מה שאני אוהבת ויכולה רק כשהוא לא פה.
קודם כל, אוכל. הבנזוג, שאינו חובב כל מזון ששחה לפני, מקמט אפו במיאוס אם אני מעיזה לפרגן לעצמי איזה סלמון במטבח שלנו. אז יוצא שאני כמעט לא אוכלת דגים כשהוא כאן. חוץ מזה, הוא לא מת על אוכל בריא נטו, אז זו ההזדמנות שלי להתענג על אורז מלא, עדשים ושאר קטניות בלי שהוא יתהה איפה "האוכל הטעים". זו גם ההזדמנות להתענג על דברים שכנראה צריך לגדול איתם בשביל לאהוב: אתמול ארוחת הערב שלי היתה חומוס, סלט חצילים (מצאתי, לראשונה, בסופר. איזה כיף), וסלמי. היום בכלל התפרעתי עם חזרה לילדות, והכנתי לעצמי טוסט פיתה, כזה עם גבנצ ורסק עגבניות. לא אכלתי כזה איזה חמש שנים, נראה לי.
פרט לזה - הבידור. כבר יומיים אני צופה בדיוידי של "קצרים", שרווית ודימה הביאו מישראל. אין לזה כתוביות באנגלית, ובכל מקרה לא נראה לי שהבנזוג היה תופס את עניין ההומור המיוחד הישראלי. היום אני צופה בסרט בנות, "דלתות מסתובבות", בפעם האלף, עם חטיפי גלידה של "סניקרס". ווויהי.
ומחר על הבוקר תגיע לפה חברה שלי מישראל, גילה, לכמה ימים של זמן איכות בשטוקהולם. יש. חנויות, טיולים ומוזיאונים, איזה כיף.
ורק תהייה: הבנזוג נקלע לחרדות מה יביא לי מקנדה. אני לא מכירה את קנדה או חנויות בקנדה, כך שבלית ברירה שלחתי אותו אל המוכר והחביב - גאפ. אם מישהו יודע משהו טוב שכדאי לנצל את ההזדמנות להביא מקנדה, אשמח לדעת. (פוקה, הקריאה הזו מכוונת אלייך!).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
