שבוע שלם היה כאן מקסים. עשרים וחמש מעלות שמשיות, כולם מסביב הולכים עם חולצות קצרות וסנדלים, והאווירה היא קיץ. שמחות לב קבענו שרה האיטלקיה, דיאנה המקסיקנית ואני לאנץ' היום בבית קפה שיושב באמצע הטבע, יושבים בחוץ ואפשר להגיע לשם רק על אופניים או ברגל (עוד תגלית של שרה). מובן שהבוקר התעוררנו לגשם זלעפות ויום קריר. מבעד לחלון אני צופה באופניים המסכנים שלי קשורים לגדר בגשם השוטף. אוי. אם המזג לא ישתפר תוך שעה נבטל את הלאנץ'.
לקנות בגדים עם הבנזוג זה כמו לקנות בגדים עם ילד קטן. "זה מגונדר מדיי" (על חולצות מגוהצות), "זה חגיגי מדיי" (על חולצות חלקות עם צווארון), "זה מקושקש מדיי" (על חולצות עם הדפס קל שבקלים, נגיד דגם משבצות עדין). כדי להבהיר את האתגר, אני אציין שבארבע השנים שלנו יחד הצלחתי לקנות לו חולצה אחת עם צווארון ושרוולים קצרים שנראתה גם לו והוא נאות ללבוש אותה. חולצה פלאית, מצד אחד חגיגית מצד שני לא מדיי, שאפשר להרגיש נוח כשלובשים אותה. החולצה הזו הפכה לחולצת האירועים בקיץ (בשבדיה מדובר בשני אירועים בשנה בממוצע).
בביקור הקרוב בישראל, שבמרכזו החתונה של אחי, יהיו, חוץ מהחתונה עצמה, הרבה אירועים משפחתיים, כדי מלהכיר את משפחת הכלה כמו שצריך. החולצה הזו היתה אמורה לשחק תפקיד מרכזי במלתחה של הבנזוג לאירועים האלה. אז ברור שאת החולצה הזו הוא השאיר בטעות בקנדה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
