עדי בעולם

ליד המסוע בשדה התעופה שלט מאיר עיניים בעברית: "נא להיצמד לימין". כולם, אבל כולם, עומדים באמצע או בשמאל. אין מה לדבר על ללכת מהר על המסוע.

בתור לדרכונים נעמד מישהו לידי. "אדוני, תור זה לעמוד מאחוריי, לא לידי". תוקע בי מבט של "מה הבעיה שלך". נו, לא משנה.

בנקודת הביקורת למונית ביציאה משדה התעופה תור של ארבע חמש מוניות. הנהג שלי נעמד מאחורי המכונית, ומייד מתחיל לצפצף. "יאללה, ססאמק".

וכל זה לא הצליח לקלקל לי את המצב רוח. ארבע בבוקר, ובבית של אחי, הוא ואשתו לעתיד ישנים, אני פותחת עם המפתח, ומגלה מאחורי הדלת סמויאד אחד לבן עם עיניים נוצצות, נפנופי הזנב שלו מאיימים להפיל אותו מרוב שמחה. איזה מושמוש. איך התגעגעתי. אני בארץ.