עדי בעולם

את רוב היום בילינו באיקאה. אנחנו עוברים דירה בעוד חודש, הדירה החדשה ריקה, ולנו יש מעט מאוד רהיטים, תוצאה של הנטייה להשכיר פה דירות עם ריהוט. בין הדברים הבסיסיים שאנחנו צריכים זה מיטה, ספה לסלון, שולחן למטבח, כלומר, ממש התחלה. כיוון שכך, בילינו היום משתיים בצהריים ועד שבע בערב באיקאה העגול ליד שטוקהולם. זה אמור להיות סניף האיקאה הגדול בעולם, אבל אני יכולה לספר לכם שמדובר בסניף הכי מבולגן שקיים. מי שבנה אותו בצורת עיגול, ואז הוסיף בפנים קומות וחצאי קומות באמצע, ממש לא היה גאון תיכנוני. הבנזוג ואני הולכים שם לאיבוד כמה פעמים בכל ביקור, ואף פעם לא מוצאים את מה שרצינו.

אז אחרי הביקור הארוך מדיי בחנות (אבל נבחרה ספה, מיטה ושולחן. מחר נעשה סיבוב בחנויות שאינן איקאה לראות אם אנחנו מוצאים משהו שאנחנו אוהבים ויכולים להרשות לעצמנו, ואחרי זה נחזור לאיקאה ונזמין מה שחייבים), הגענו הביתה רצוצים. לא היה כוח לעשות כלום. החלטנו לראות סרט בדיוידי.

כזכור, במסגרת סידרת התרבות שהבנזוג עובר בשביל להכיר את ישראל מזווית אחרת, קניתי כמה סרטים ישראלים בביקור האחרון. אחד מהם היה "ללכת על המים". אני חייבת לומר שאני מרוצה. מראש קניתי אותו כי ידעתי שהוא ידבר טוב ללא ישראלים: גם רוב הסרט באנגלית, גם מדבר בדיוק על מה שאנשים מקשרים תמיד לישראל: קצת מצב ביטחוני, קצת שואה, קצת מוסד. נו, יש לי פה הצלחה בטוחה.

ואכן, הצליח. על ההתחלה אמר הבנזוג בשמחה: "הוא סוכן מוסד?" שכן המוסד תמיד הלהיב את דמיונו, ומזה שנים הוא דוחק בי למצוא עבודה במוסד, כדי שהוא יוכל להתגאות בחברה סוכנת. מייד אחרי זה נוספו תמונות מקיבוץ, קצת נופים של הארץ, קצת תל אביב, בקיצור, כל מה שיכולנו לחלום עליו. ואה, אפילו דיון על גברים נימולים ולא נימולים, שזו נקודה קרובה לליבנו בבית הזה.

וגם הסיפור, ייאמר לזכות הסרט, מעניין. שזה יפה מאוד, כי הרבה סרטים ישראלים נוטים להציג משחק טוב, אבל תסריט חלש. אז זהו, שכאן מגיע צל"ש לכותבים - מעניין מאוד. לא קמתי באמצע לבדוק אימיילים או משהו. אפילו ביקשתי שהבנזוג יעצור כשהלכתי לפיפי, וזו כבר ממש מחמאה. וגם למשחק לא חסר. נכון שהליאור אשכנזי הזה מאוד שווה, או שזו אני, שסובלת ממחסור ביופי ישראלי?

בקיצור, זו היתה פתיחה טובה לפסטיבל הקולנוע הישראלי שאני הולכת לערוך כאן. ייפפי.