עדי בעולם

אז אחרי חודשים שהבנזוג מתענה בציפייה, סיימתי את הספר הרביעי בסידרה "שיר של אש וקרח" של ג'ורג' ר. ר. מרטין.

(כן אורן, זה עוד פוסט על ספר. אתה לא חייב לקרוא אתה יודע, אולי פשוט תלמד למבחן שלך כבר?).

ראשית, נשים את הקלפים על השולחן: אני הולכת לכתוב פה על ספר פנטזיה.

(שורה של חברותיי האנינות מעקמות את אפן ועוברות לבלוג של מישהו אחר).

רגע! לא לברוח. יש פנטזיה ויש פנטזיה.

יש פנטזיה של ילדים, סדרות בלתי נגמרות עם דמויות שטוחות וצפויות, עם סיפורים שאינם נגמרים ועם עלילות לא מתוחכמות. ויש את הפנטזיה של מרטין. עיקר הגדולה שלה בעיני, היא שבעוד ספרי הפנטזיה הנחותים מביאים סיפור שטחי והופכים אותו לפנטזיה באמצעות כל מיני קסמים/על טבעי, מרטין בונה קודם כל סיפור אנושי. החברה בספרים שלו קרובה מאוד לחברה של ימי הביניים: משפחות אצילים, פשוטי עם, כוהני דת, מלומדים. הסיפור שלו לא מורכב מכוחות קסם, אלא מממאבקי כוח בין אנשים. להבדיל מרוב ספרי הפנטזיה, שבד"כ מיועדים לבני נוער, הספר הזה זוכה לדירוג למבוגרים בלבד: יש בו סקס, תככים, מלחמות, מוות, גילוי עריות, כל מה שאפשר לדמיין.

השמועה אומרת שאת הרעיונות שלו שאב מרטין, בין היתר, ממלחמות מאה השנים. לא הייתי רוצה לחיות אז. טוב, אולי כן אם מבטיחים לי להיות אצילה. משפחות האצילים חיות ברווחה, בטירות הגדולות, ילדיהן לומדים קרוא וכתוב ומכינים עצמם לחיים נוחים. פשוטי העם לעומת זאת, עובדים קשה, עשויים למות ברעב או ממחלות ללא טיפול, אנאלפבתים וחסרי זכויות. הפער ברור.

ילדי האצילים יורשים את התואר מהוריהם: הבן הבכור יורש את התואר והאחוזה, הבנים הצעירים מצופים להיות אבירים, והבנות אמורות להתחתן בנישואים שיחזקו את המשפחה. בנוסף, להרבה אצילים יש ממזרים, כלומר ילדים שילדו להם נשים שאינן נשותיהם. האצילים עשויים להכיר בילדים האלה כילדיהם ולגדל אותם עם הילדים שלהם, אבל לא יהיו לממזרים זכויות כמו ירושה, ואצילות לא יתחתנו איתם.

קצת קשה לתאר את העלילה אצל מרטין, כי כל כך הרבה קורה בספרים שלו, שבסוף הספר כל המצב בעולם שהוא מתאר שונה לגמרי ממה שהיה בתחילתו. כדי לא לחטוא בספוילרים, אני יכולה לתאר רק את המצב בתחילת הספר הראשון, בעזרת תיאור של כמה דמויות: בממלכת ווסטרוס מולך המלך רוברט. מתחתיו ישנם את מושלי המחוזות - כל אחד מהם הוא לורד, ותחתיו יש עוד לורדים, פחות חשובים ממנו, ולכולם יש איכרים, כלומר פיאודליזם. במחוז הצפון שולט הלורד אדארד סטארק, ראש בית סטארק. יש לו חמישה ילדים חוקיים, בהם הבן הבכור ויורשו, רוב, שתי בנות, שאחת מהן, סנסה, מיועדת להתחתן עם הנסיך ג'ופרי, בנו הבכור של המלך רוברט, והשנייה, ארייה, היא אחת הדמויות הכי שוות בעיני, ושני בנים קטנים. בנוסף, יש לו גם ממזר, ג'ון סנוו. הלורד סטארק מכיר בממזר שלו, ולכן ג'ון סנוו גדל עם הילדים החוקיים וזוכה לחינוך אצילי, לצערה של אשתו של הלורד סטארק.

במרכז היבשת ישנה משפחת לאניסטר. הם מפורסמים בשיער הזהוב שלהם ובעושרם. ללורד לאניסטר שלושה ילדים: תאומים, בן ובת, ג'יימה וסרסיי. סרסיי נשואה למלך רוברט, ויש לה שלושה ילדים. ג'יימה, אחיה התאום הקרוב אליה, משמש כאביר במשמר המלך. הבן השלישי למשפחת לאניסטר, טיריון, הוא גמד שאמו מתה בלידתו, ועל כן אביו שונא אותו. טיריון, על אף סבלו (ימי הביניים לא היטיבו עם נכויות), הוא חד לשון וחד אבחנה, והפרקים המתוארים מזווית ראייתו הם בין המצחיקים ביותר.

באיים הרחוקים ישנה דנריס בת ה-12. היא בת למשפחת המלוכה ששלטה בווסטרוס במשך מאות שנים, עד בוא המלך רוברט, שהדיח מכסאו את אביה. היא גדלה בגלות, כפליטה, בעוני, והיא שואפת לנקום את מות משפחתה.

מרטין מספר את הסיפור מזווית ראייתן של כמה דמויות. בין המספרים בספר הראשון: לורד סטארק, אשתו, שתי בנותיהם והבן הקטן שלהם, ג'ון סנוו (הממזר לבית סטארק), טיריון (הגמד לבית לאניסטר) ודנריס. כלומר גם ילדים נמצאים בין המספרים, ומרטין מצליח לתאר את העלילה מעיניהם בתערובת של ילדותיות וחוכמה שחייבים להתפעל.

כלל ברזל כשקוראים את מרטין: אסור להיקשר לאף דמות. כולם עשויים למות, גם אם נדמה לכם שזה הגיבור הראשי של הסיפור. ולא רק זה, בכל ספר מוסיף מרטין כמה מספרים. ככה יוצא שהדמות שהכי שנאתם בספר אחד, תהיה מספר בספר הבא, ובלית ברירה תיאלצו לשמוע על התגלגלות העניינים מזווית ראייתה, מה שאומר שעכשיו תראו דברים אחרת, ויש סיכוי שתשנאו אותה פחות.

מדובר באחד הספרים הכי קריאים שיצא לי אי פעם לקרוא. ואני קוראת אותם באנגלית! בד"כ ההעדפה שלי כאן ברורה: לקרוא בעברית. גם יותר כיף לי, גם עוזר לי לשמור על רמת השפה (העברית שלי הידרדרה פה, לא נעים בכלל). אבל מרטין כותב כל כך מצוין, וכל כך תופס בך, שמצאתי את עצמי מתעקשת לקרוא עוד ועוד, גם באנגלית. ומדובר בספר כל כך מצוין, שהצלחתי לרתק אליו אפילו את עוז, שבד"כ מעדיף ספרים עובדתיים על פני עלילתיים.

ולקינוח, כבר ציינתי שהבנזוג ואני קוראים שנינו את הסידרה, ומתים עליה. גילינו שהשפה של מרטין, כשקוראים את הספר, מדבקת מאוד. אז הנה כמה ביטויים שדבקו גם בשפה היום-יומית של הבנזוג ושלי:

Winter is coming

אלו הן המילים של משפחת סטארק (לכל בית יש מילים משלו, מעין סיסמת המשפחה). משפחת סטארק, שגרה בצפון, חיה בצל האיום המתמיד של החורף, ולכן אלו מילותיה. הבנזוג ואני, שגרים בשבדיה, מזדהים מאוד. לכן, לא נדיר באמצע פיקניק בקיץ פה, תנשוב פתאום רוח קרה, והבנזוג ירים את ראשו אל האופק ויאמר בהשלמה: ווינטר איז קאמינג.

You know nothing Jon Snow

אני ממש לא יכולה להסביר מי אומר את המשפט הזה בלי לספיילר שני ספרים לפחות, אבל אתם יכולים לנחש שהוא נאמר לג'ון סנוו, ושמשמעותו: "אתה קלולס לגמרי". הבנזוג ואני נוהגים לומר אחד לשני בכל פעם שמישהו מאיתנו מפגין חוסר ידע פעוט במשהו: יו נואו נאת'ינג ג'ון סנוו.

What is this water woman? I said I was thirsty. Bring me wine!

האצילים, באורח טבעי, שותים רק יין, גם ילדים. ולכן, גם אצלנו בבית שותים עכשיו יין הרבה יותר פעמים. ולא נדיר שמישהו מאיתנו יאמר לשני: "מה זה המים האלה? אמרתי שאני צמאה! תביא לי יין!"

My lord / My lady

דרך הפנייה אל האצילים, גם בינם לבין עצמם (אישה תקרא לבעלה "מיי לורד האזבנד", והוא יתאר אותה "מיי ליידי ווייף"). גם הבנזוג ואני עברנו מזמן ל"מיי לורד כבר יצא מהמקלחת?" או "מה הכינה מיי ליידי לארוחת הערב?"

אני יודעת שיצאתי מהפוסט הזה חננה שחבל על הזמן.

שם הספר הראשון בסידרה: A Game of Thrones / George R.R. Martin