עדי בעולם

יומיים אחרי שקיבלתי חיסון נגד שפעת אני נשברת ומתקשרת למרפאה:

אני: היי, קיבלתי לפני יומיים חיסון נגד שפעת, והזרוע שלי נפוחה, חמה, אדומה ומגרדת. זה נורמלי, נכון?

האחות: לא, את צריכה לראות רופא

אני: אהה. אז זה יעבור לבד?

האחות: את צריכה לראות רופא

אני: אהה. אז אני רק אקפוץ לסופרמרקט, אעשה סידורים, ואם זה לא יעבור אז לבוא?

האחות: את! צריכה! לראות! רופא!

נו טוב, אם היא מתעקשת. זה נגמר בכדורים נגד אלרגיה אגב. רר.

נ.ב

רק בדיעבד זה הזכיר לי את הסיטואציה בלידה של דובוש, שהמיילדת זיהתה צירים במוניטור, ואני אמרתי לה "טוב, אני רק קופצת להביא את הילד מהגן, לעשות עוגיות כי כבר הוצאתי את החמאה מהמקרר, ואני אחזור אחר הצהריים", והיא ענתה "את! הולכת! ללדת! לפני!"

(פחח, בדיעבד היא טעתה ולגמרי הייתי מספיקה לאפות את העוגיות)

דברים שאמא שלי הביאה לי #1

חבילת הפלייסמטים המהממים האלה.

הם הגיעו מהחברות המהממות שלי, עם המכתב המהמם הבא:

ואם כבר הזכרנו את החברות שלי, אז ברונקה, כלומר שני, הלא היא חברתי הינוקא, התחתנה לפני שבועיים. הרי לכם הקטע הקשה ביותר לגור בחו"ל: הרגעים שמפספסים בישראל. מילא שפיספסתי את ההזדמנות האחרונה שלי למסיבת רווקות, והייתה מסיבת רווקות חלומית עם קבוצת נשים שאני אוהבת, אבל גם החתונה הייתה כה מעולה, ואני קיבלתי תמונות בשידור חי דרך הווטס אפ וממש התעלפתי מעונג על כמה שהיא כלה יפה מצד אחד, ומצד שני ממש התאוויתי להיות שם.

אז יקירתי הפעוטה שני, מזל טוב לך גם כאן

הייתי שמה תמונה שלך ככלה כאן אבל בטח תהרגי אותי...

דברים שאמא שלי הביאה #2

הספרים שביקשתי.

או כמו שאמא שלי דיווחה לי בטלפון יום לפני שהיא הגיעה: "קניתי לך את הספרים שביקשת, את החדש של מאיר שלו ואת עוץ לי גוץ לי הגירסה המוערת".

לקח לי שעה להצליח לנשום שוב.

והיה גם עוד ביקור מהארץ. ידידי עופר הבשלן הגיע לביקור במולדתו השנייה. עופר לא היה פה מלא זמן ולכן יכולתי לראשונה אי פעם להראות לו משהו בהונגריה שאני מכירה והוא לא. לקחתי אותו לבורש

Bors

בר המרקים הכי שווה בבודפשט (הסבר קל: ברי מרקים זה סצינה מאוד חזקה פה, וכמעט בכל שכונה יש בר מרקים מעולים וזולים. אבל זה המעולה בעיני).

יש משהו מאוד מגניב בבורש:

מעבר למיקומו המושלם (ברובע היהודי הישן, צמוד לבר החורבות סימפלה), בורש מגיש לאורחיו אופציה לחמישה מרקים וחמישה סנדוויצ'ים כל יום. כל אחד מהם באיכות ובטעם מעולים, והמחיר הוא, ובכן, פחות מתל אביב. לדוגמה: לקחתי מרק בטטה עם כדורי בשר אם אני לא טועה, ואיתו כריך חם עם כבד ברווז וריבת בצל. המחיר לשניהם ביחד היה 17 שקל. לא, זו לא טעות, זוהי בודפשט ילדה זוהי בודפשט. זה אחד המקומות הכי שווים לאכול בהם בעיר בעיני. אם אתם מגיעים לביקור רק קחו בחשבון שמדובר במקום קטנטן שבהחלט לא מתאים לילדים, עם מעט מאוד מקומות ישיבה (אבל אפשר לשבת בחוץ על הרכב הקטן והמצחיק שאתם רואים בתמונה. אומנם בחודשים הקרובים זה אומר שיקפא לכם התחת אבל יהיה חם בגרון מהמרק).

ועופר גם הביא לי מתנה.

את הספר המקסים הזה, שיש לציין גילוי נאות שהוא יצא בהוצאה שבבעלותו של מגיש המתנה, כתבה סבתא צרפתייה חביבה. מדובר בספר הבישול הכי יפה שראיתי זה זמן רב:

(כן, אתם רואים נכון, עוגיות לפסח. לכבוד הגירסה הישראלית הסבתא החביבה מצרפת ישבה וחיברה מתכונים שיתאימו לחגי ישראל)

 הרושם שעולה מהספר הזה הוא שהמחברת עשתה המון כיף עם נכדיה, ונראה לי שזה גם הקהל הנכון לספר: הוא פחות ספר בישול (למרות שהוא מורכב ממתכונים), ויותר ספר חווייתי. מעין ספר מושלם לסבתא ולנכד/ה, או להורה ולילד, לקרוא ולהכין ביחד.

דברים שאמא שלי הביאה איתה #3

מוספי הארץ באדיבות גילה. אחד הדברים הכי משמחים שאפשר לשלוח לי.

הדס - היכוני, אני מעבירה לך כשאני מסיימת.

(כן גילה, אני רק תחילתה של שרשרת המיחזור במשלוחים האלה שלך )

ואני חייבת לשתף כאן את הווידיאו המקסים הזה של הילדה שהחליטה להפתיע את הוריה החירשים במסיבת כריסמס בגן שלה, ושרה את כל השירים בשפת הסימנים במקום סימני הפנטומימה שלימדו אותם בגן. זה כל כך מרגש מצידה, פלוס היא עושה רושם של ילדה ממש מצחיקה, שחייבים לאהוב אותה.

השנה החלטנו שאנחנו הולכים על חנוכה בשיא הכוח. כי אם אנחנו לא חוגגים חנוכה הילדים לא יהיה להם מושג, ולעומת זאת בגן ובכל מקום אחר טוחנים להם את כריסמס, ומתישהו הם הרי יצטרכו לגלות שאנחנו יהודים אז עדיף להתחיל מוקדם. למרבה המזל אמא שלי הגיעה לביקור בטיימינג מושלם, וככה חידשה קצת את מלאי הסביבונים המגניבים שלי פלוס הביאה לי מטבעות זהב, נרות ועוד כמה אקססוריז של חנוכה.

(אמא שלי אגב הביאה עוד כמה דברים אבל על כך בפוסט הבא, שכבר כמעט מוכן!).

כולל מספיק סביבונים לחלק לילדים בגן!

אז פצחנו בחגיגות החנוכה בהדלקה של נר ראשון, בהשתתפות אמא שלי, חברתי הישראלית שגרה כאן הדס והבן של הדס, גיא, שבגיל של גומבוץ. אמא שלי, שהגיעה לפה טרייה אחרי סדנת אפייה עם שמרים, הביאה אותה בבצק שהיא הכינה לסופגניות. היה מעולה. היה כל כך מעולה שגם בהדלקת הנר הבאה הילדים ביקשו סופגניות, ואמא שלי עשתה עוד הפעם. והפעם הכינה כמות בצק כפולה כדי להקפיא ולהשתמש כשיבואו אורחים להדלקת נר אחרת.

בהמשך החג, אחרי שאמא שלי עזבה עוד אירחתי כאן להדלקות נר את ההורים של האופנוען וגם את השכנים שלנו, שהתגלו כיהודים. לכבוד השכנים הפשרתי את הבצק שאמא שלי השאירה לי, חילקתי אותו לסופגניות, מילאתי בריבה ופצחתי בטיגון.

ויש לי טיפ אחד לעצמי לחנוכה הבא: בפעם הבאה תתאמני לפני שאת מטגנת את הסופגניות כדי להגיש לאורחים. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שטיגנתי סופגניות, לא ברור לי מה השתבש, אבל הצלחתי לשרוף צד אחד של הסופגניות, ולהשאיר את חלקן האחר די נא.

לא, זה לא קציצות מבצק של ג'חנון, זה סופגניות.

האורחים שלנו היו קצת מזועזעים. לא מאשימה אותם, זה היה מאוד מנומס מצידם לגמור את הסופגניה האחת שהם לקחו. אפילו הילדים השאירו את החלק הקשיח של הסופגניות בצלחת. לא נורא, העיקר החברה, לא?

ואז נפניתי לפרויקט הגדול - מסיבת החנוכה בגן. הפעם היו לי שתי מסיבות לארגן, אחת בקבוצה של גומבוץ ואחת בקבוצה של דובוש, ואף אחת מהגננות לא טרחה אפילו להעמיד פנים שהיא מבקשת יפה, אלא שתיהן פנו אליי בשיא הטבעיות ש"צריך לקבוע תאריך למסיבת החנוכה שתארגני". גם שאר האימהות היהודיות של הגן (מספרן הולך וגדל משנה לשנה, פתחתי כנראה טרנד של יציאה מהארון היהודי) בירכו אותי בלבביות על היוזמה והמשיכו הלאה (למרות שיש לציין שאמא ישראלית אחרת הביאה למחרת סופגניות לגן). זה בסדר, כבר השלמתי עם מעמדי כאמא המתלהבת.

ערב לפני המסיבה הכנתי לביבות לשתי קבוצות, ולפני שאתם מוחאים כפיים אני צריכה להודות שאמא שלי הביאה לי שקיות לביבות להכנה מהירה (שקט איריס!!). אבל מה שכן הכנתי גם עוגיות וחתכתי עם החותכן שחגית הביאה לי לפני שנה לצורה של חנוכיות.

המסיבה הראשונה הייתה בקבוצה של דובוש וכצפוי הייתה פשוטה ונעימה. הדלקנו נרות, סובבנו סביבונים, לבשנו כתרים עם נרות על הראש, צבענו דפים עם דפים עם ציורים של חנוכה, ניסינו להרגיע את הילדה שהתחילה לבכות מהסביבונים שעושים מוזיקה והרבה אורות, שמענו קצת שירים בעברית, נו, אתם יודעים מה עושים במסיבה של חנוכה. היה מאוד נעים.

ואז הגיע השעה לעבור לקבוצה של גומבוץ, אלא ש -

הנרות עוד לא כבו. (בתמונה אתם רואים את החנוכייה שלי מימין, ולידה איזו חנוכייה פושטית במיוחד שאני חושדת שהגננת פילחה מאיזה אירוע של חב"ד שאלוהים יודע איך היא התגלגלה אליו, כי זה מסוג החנוכיות שחב"ד יחלקו והיא גמגמה משהו כששאלתי אותה מאיפה זה). ואנחנו הסברנו לילדים, אחרי שכולם רצו לנשוף על הנרות, שזה מאוד שונה מנרות יום הולדת והכי חשוב לא לכבות אותם. נאלצתי לחכות, והיה שם ממש נס של חנוכה הסיקוול, כי בדלי נרות קטנטנים ועדיין בערו שעה. טיפ לשנה הבאה: למצוא נרות קצרים.

ואז עברתי לקבוצה של גומבוץ. הילדים בקבוצה של גומבוץ כבר עברו שתי מסיבות חנוכה בשנים קודמות, וכזכור בשנה שעברה אפילו סיפרתי להם גירסה מאוד מופשטת ולא כל כך קשורה לסיפור המקורי של חנוכה. אז הפעם הגננת שלהם פנתה אליי לפני ואמרה שהם מוכנים לקבל קצת מושגים יותר אמיתיים על חנוכה ואני יכולה לשלב את זה בסיפור.

אז גם השנה סיפרתי לילדים על משפחת המכבים, אבא, אמא, ילד, ילדה וחתול, ושילבתי מילים חדשות בסיפור. השנה, בניגוד לשנה שעברה שמשפחת המכבים סבלה מבעיית תאורה מצערת בבית שלה, הייתה בעיית התאורה בבניין ליד הבית של משפחת המכבים, בניין שקוראים לו בית המקדש. וכל הסיפור הזה קרה בארץ ישראל לפני המון שנים, אמרתי לילדים, כשאפילו סבתא שלהם וסבתא של סבתא שלהם עוד לא נולדו. ואחד הילדים אמר:

אפילו את היית תינוקת?

מכה מתחת לחגורה על ההתחלה. חייכתי ואמרתי שעוד לפני, וסימנתי לעצמי בראש לא להזמין את הילד החוצפן לפליידייט לעולם.

אניווי, התגברתי על ההפרעה והמשכתי בסיפור, חנוכה הוא חג יהודי. כמו כריסמס? שאל מישהו, ואני עניתי שכן, בדיוק, גם כריסמס וגם חנוכה הם חגים, רק שחנוכה הוא חג יהודי. מזל שאף אחד מהילדים לא שאל מה זה יהודי, כי לזה שכחתי להכין תשובה ואני לא סגורה אם הייתי עולה עם תשובה מתאימה לגיל הזה.

אחרי הסיפור הדלקנו נרות:

(אותה חנוכייה בכמעט אותה אדרת)

אחרי הסיפור והדלקת הנרות עברנו לסביבונים, לחלוקת מטבעות זהב למי שהצליח לסובב וגם לילדים עם פחות קואורדינציה, שמיעת שירי חנוכה בעברית ולקינוח יצירה עם סמלי חנוכה:

טיפ לעצמי: בפעם הבאה להלביש לגומבוץ משהו קצת פחות שווה מהסוודר היוקרתי והבהיר שלו.

את המסיבה בקבוצה של גומבוץ סיימנו באכילת לביבות, או כמו שזה הוצג לילדים - פוטטו פאנקייקס. הילד היהודי השני של הקבוצה טעם ואמר שזה לא כמו הלביבות שאמא שלו עושה. טוב, אולי אמא שלו משקיעה ומכינה לביבות שאינן משקית.

אחרי המסיבות נותרו לנו עוד שתי הדלקות נר בבית ובאמת שהגעתי אליהן עם לשון בחוץ וגם קצת עם בחילה מכל השמן הזה. אז בהדלקת הנר האחרונה לשנה זו הילדים קיבלו "סלט של חנוכה" (סלט ירקות רגיל שהוגש ליד החנוכייה) וביצה קשה (כנ"ל), וביקשו סופגניות ונענו שאין בעיה, בשנה הבאה.

עד כאן חגים של יהודים. בפעם הבאה: חגים של אחרים. או שלפני יהיה פוסט של המון דברים שהצטברו.