עדי בעולם

לא מזמן חגגה האמא הגרמניה את יום הולדתה, ולכבוד המאורע הזמינה את חברותיה האימהות מהגן לערב בנות בלי ילדים. המפגש היה במעין בר-מסעדה נוצץ, וכולנו ישבנו על הבר עד שכולן הגיעו ואז עברנו לשולחן שהוזמן מראש. על השולחן המתין לנו זר ענק של ורדים, באמת ענק, משהו כמו מאה ורדים. בעודנו בוהות בזה, הופיע מנהל המסעדה עם שני מלצרים, כולם נושאים דליי קרח ובהם שמפניה, ואמר לאמא הגרמניה: "הפרחים הם מבעלך. הוא מוסר לך יום הולדת שמח ושהוא אוהב אותך, ולחברות שלך הוא מוסר שהשמפניה על חשבונו". כולנו נפלנו מייד שדודות.

בסוף הערב כל אחת הלכה הביתה וסיפרה לבן הזוג שלה בקול מאוהב מה הבעל המהמם של האמא הגרמניה עשה. ואני מניחה שכולם הגיבו פחות או יותר אותו דבר. כי כמה ימים אחר כך ישבנו כולם בפליידייט ענק ואני אמרתי לאבא הגרמני שכל הכבוד על מה שעשה ביום ההולדת של אשתו, וגם אחת האימהות האנגליות הצטרפה לדברי התשבוחות, ואז האבא הגרמני חייך חיוך רחב ואמר "אני שמח שאהבתן" ומייד צרח "אאו!!". התברר שהאופנוען והאבא האנגלי, שישבו כל אחד מצד אחר שלו, בעטו בו מתחת לשולחן. בלי לתאם אחד עם השני. ובעוד הוא מלטף את רגליו הדואבות, הוסיף האופנוען בעצבים, "כן, באמת תודה רבה שהרשמת את הנשים של כולנו", והאבא האנגלי הוסיף בכעס: "וקבעת סטנדרטים חדשים לימי ההולדת שלהן".

הה.

לא מזמן הילכנו פה באחד הפארקים כששמתי לב שיש כמה אנשים שלבושים מוזר. ולאט לאט קלטתי שלא רק שהם לבושים מוזר, אני מכירה את הלבוש הזה. כלומר, אני אזהה את המדים של גריפינדור בכל מקום. וזה השלב שאמרתי לאופנוען בהתרגשות "צלם, צלם", והוא עשה לי פרצוף של "השתגעת, לצלם את חבורת הפריקס הזו"? ואני רק נחנקתי שם מהתרגשות.

ואז וולדומורט תקף.

זה היה מחזה מאורגן היטב, לכל אחד מהם היה תפקיד כתוב מראש והם התרוצצו ונלחמו בכל הפארק, וזה היה מעולה. הייתי שמחה אם זה היה בשפה שאני מבינה אבל עדיין, אני יודעת מי הוא מי ולמה הוא כועס...

זה היה מפעים לחננה שאני, קצת התחשק לי להצטרף אליהם, למרות שלפי ממוצע הגילאים שלהם הייתי יכולה לגלם את דמבלדור. או בטח הייתי נופלת עם ביאטריקס לסטרנג'. אבל היה כיף לצפות.

את שני הקטעים הבאים מצאתי תוך חיטוט בטיוטות של הבלוג. לקח לי זמן להיזכר מה זה: כתבתי את זה בלונדון, כשגומבוץ היה תינוק יחיד, ובגלל שהתכוונתי לכתוב עשרה דיברות, אבל הגעתי רק למספר שש, שמרתי בטיוטה עד שיהיו לי עוד. נו, מאז חלפו הריון/מעבר מדינה/לידה/מעבר דירה/מחיקת זיכרון טוטאלית/מחיקת מוח חלקית והנה, אני מופתעת לגלות את זה שלוש שנים אחרי.

כיוון שכבר לא יהיו לי עוד דברות שמתאימים לגיל הזה של תינוקות, אני מקווה שתסכימו לקבל רשימה חלקית. זה מתאים כמובן בעיקר לאימהות לתינוקות...

עשרת הדיברות מאת גומבוץ:

1. אל תתפשר, מגיע לך הטוב ביותר - עשה קקי רק בחיתול נקי שהרגע הוחלף

2. אפשר וכדאי לשלב הנאות - אתה צריך קקי בדיוק כשאתה אוכל? אל תפסיק שום פעילות, אתה יכול לעשות את השתיים במקביל

3. טמון ידך בצלחת, וגם את השנייה. ואז נגב אותן בשרוול של אמא

4. רחם על החלשים ותרום לחברה - הקיר והרצפה המסכנים לא אכלו מזמן, האכל אותם

5. לא תעשה לך צעצוע אחר פרט לטלפון ולשלט האמיתיים - החיקויים מפלסטיק צבעוני שתוקעים לך ביד במקום הם לא פחות מחוצפה

6. כבד את אמך. אלא אם כן הגיעה הבייביסיטרית הצעירה והנאה ואז תשכח מקיומה של אמא. גם מלצריות צעירות ונאות הולך

עשרת הדיברות לאימהות, בצורת נגזרת

1. לא תשאירי חיתול מלוכלך בחדרו של התינוק

 1.1 ואם כבר השארת חיתול מלוכלך, הקפידי לסגור ולהדק אותו היטב

  1.1.1 ואם כבר לא סגרת כמו שצריך, לפחות שזה לא יהיה מעל השטיח מקיר לקיר הבהיר בחדרו

   1.1.1.1 הקפידי לשמור בבית תכשיר לניקוי שטיחים

2. לא תאכילי את התינוק בעודו בזרועותייך, אף על פי שזה חוסך את טירחת הלקשור אותו בכיסא

 2.1 ואם כבר האכלת אותו על הידיים, זכרי לא לתת לו לנגב את הידיים והפה על הסוודר שלך

  2.1.1 ואם כבר לא זכרת, לפחות אל תלבשי סוודרים חדשים ושווים כשאת מאכילה את הילד

   2.1.1.1 הקפידי לשמור בבית תכשיר לניקוי מהיר של כתמים

3. לא תשטפי את ידיו של התינוק אחרי האוכל בכיור של המטבח

 3.1 ואם כבר שטפת אותם בכיור של המטבח, לפחות אל תשאירי כלים מלוכלכים מהאוכל ההודי של אתמול בלילה לידו

  3.1.1 ואם כבר השארת כלים מלוכלים באוכל הודי, שימי לב שהתינוק לא יטבול את ידו הנקייה בהם

   3.1.1.1 ואם כבר לא שמת לב, אז לפחות שלא יטבול גם את רגלו הענודה גרב לבנה בקערית עם רוטב הקארי הצהוב

    3.1.1.1.1 שתמיד יהיו לך גרביים נקיות להחליף לתינוק

4. לא תשטפי את רצפת המטבח לפני ארוחת הצהריים של התינוק

 4.1 ואם כבר שטפת, זכרי לא להשאיר לו את הצלחת עם הפסטה בולונז לפני שרוקן את הצלחת

  4.1.1 ואם כבר נתת לו את הצלחת המלאה חלקית, השגיחי שלא ישליך אותה אל הרצפה

   4.1.1.1 נקי את המטבח גם אחרי ארוחת הצהריים של התינוק

כאן זה נגמר. בטח רצתי לנגב משהו.

ספרים:

אהוב המוות הוא הספר המקביל של אהובת המוות של בוריס אקונין. הוא היה תענוג שאין כדוגמתו. חשבתי שהאהובה טוב, אבל האהוב הצליח להתעלות עליו. מרתק, עם אפיזודות קומיות אופייניות לסדרה, וכתמיד, נגמר ממש מהר מדי (אחרי שכמה לילות גרם לי ללכת לישון מאוחר מדי! רר!), והשאיר חשק ל"עכשיו, עכשיו אני רוצה את הספר הבא". יגאל, לטיפולך.

לילה אחד, מרקוביץ של איילת גונדר גושן קצת איכזב אותי, בעיקר כי חברות טובות ומבינות המליצו. סה"כ זה ספר חביב, אני אוהבת את תקופת הפלמ"ח והיישוב, אבל אני לא אוהבת דמויות שקשה להזדהות איתן, בטח לא כדמות ראשית. הסיפור מעניין ומקורי, ובטח מרשים בשביל כותבת צעירה וספר ראשון לפרוש יריעה רחבה כזו, אני פשוט לא התחברתי.

אני עוד חייבת תגובות לפוסט יום השואה, אבל בכל מקרה רוצה לציין שיש שם איזה באג שלאחרונה תוקף את ישרא ולא מאפשר להגיב לכל התגובות, אז אני אענה כאן לאחת מהן. אחת המגיבות, שקראה לעצמה "שאלה לא קשורה", ובצדק, שאלה מה המדיניות לגבי הנקה בציבור בבודפשט. אני לא ממש יודעת לענות, כי מצד אחד ראיתי מלא נשים מיניקות פה, מצד שני זה תמיד היה במפגשים של אימהות-ילדים, וכאילו דה. נראה לי שסה"כ מבינים כאן את עניין ההנקה, ובכל מקרה בחלק מהמקומות אפשר למצוא חדרי הנקה אם לא מרגישים נוח.