הייתי רוצה להתחיל במשהו שסביר להניח שקרה לכולנו:
זוכרים אז, כשהייתם בני שלוש? חחח ברור שלא. אף אחד לא. אבל אתם שומעים על סיפורים ודברים שקרו לכם מהתקופה הזאת לפעמים.
למשל, כשההורים מספרים לכם ש"כשהיית בן שנה נפלת במדרגות אצל סבא וסבתא והתעלפת והיינו כל כך מודאגים" או ש"הלכת לאיבוד בין מאות אנשים בגני התערוכה ואבא הסתובב והלך לחפש אותך...", או אפילו מקרה שקורה הרבה- המשפחה נוסעת לטיול בחו"ל ואתם לא זוכרים כלום כי אתם בני שנתיים. מסכנים.
אבל אלה דברים אמיתיים. זתומרת, כן, הם קרו. לי. לכם.
אז אתם יודעים שזה אמיתי, מאמינים שזה באמת קרה, אבל לא זוכרים את זה. (הודות למוח האדם המפותח... סתם, אין צורך להכנס להאשמות)
עכשיו קחו את ההיפך. זה גם דבר שקורה, ולי זה קרה שוב ממש בימים האחרונים.
חוויה שהשאירה עליכם, נגיד, טראומה (לטוב או לרע). משהו שנחקק אצלכם ואתם יודעים שהוא לא ישכח.
לדוגמא- טיסה חשובה, אירוע חברתי משמח שקורה רק פעם בהרבה מאוד זמן, הכתרתך למלך טורקיה, או חס וחלילה מישהו יקר שמת.
הנקודה שלי: בהתחלה קשה לכם להתרגל למציאות החדשה, אתם לא בטוחים אם צריך להתנהג שונה או שזה סתם יחלוף וכבר תתרגלו. מצד שני אתם יודעים שאי אפשר להחזיר את זה מה שאומר שאין ספק שהשתניתם.
אני מדבר על אירוע כלשהו שאתם יודעים שהוא אמיתי, אבל לא מאמינים שהוא קרה לכם.
הרבה זמן רציתי להציג את זה לאנשים, פשוט לא יצא. אבל איכשהו בזמן האחרון אני הרבה פעמים הולך וחושב על דברים שקרו לי ואומר לעצמי "אני לא מאמין שזה קרה לי... לי!".
ואז מתמתח לי חיוך ענקי על הפנים, כאילו הפה שלי שכח את הגבולות שלו, ומגיע פתאום כמעט עד לאוזניים (שגם ברוח השמחה, מתנפנפות להן בעליצות כאילו שהן רוצות לעוף לאנשהו...)
ואז גם הפרצוף שלה עולה לי לראש, הפנים החמודות האלה שלה, ואני עוד יותר לא מאמין! ולאט לאט גם השיער שלה והידיים שלה מופיעות עד שהיא מורכבת בשלמותה מול העיניים שלי, כאשלייה. הדבר היחיד שעושה את האשלייה הזאת, את החלום הזה- אמיתי, זה הדבר שבא בסוף. האחרון, שאנשים לוקחים אותו כמובן מאליו, כשהוא נותן להם את מי שהם. הופך אותם לאמיתיים.
נעה...
on to the second topic:
How does one finish a kiss?
Is there any way?
The only thing can do that is reality. Reality that pulls us back from the dream.
And how does one notice such a reality?
That's simple, of course- it's the brain. A victim to the environment.
A laugh, the sound of a car passing by, maybe a lightning or a of water coming from above...
All of these can't stop a kiss that's in the most of it's passion, for one like that shuts its mind and only the heart (and lips) are open at that time.
Therefore, a kiss is basicly endless.
So if one, or in this case- two, 'turn off' their brains and pay no attention to the environment around them, they can truely and utterly last with their kiss for as long as they intend to.
And if they shall not be interrupted by life, and only being surrounded by their love can they keep their lips attached forever.
One kiss to last through eternity.
For a kiss is endless.
תודה.
עוד אוכל למחשבה מהתנור של Shiuy.
אם מתקרר, תכניסו לדקה או שתיים למיקרוגל.
"So long, Marianne, it's time that we began
To laugh and cry and cry and laugh about it all again..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
