נולדים, חיים, חושבים מדי פעם, תוך כדי מתים.

זה לא נדוש. זו מסורת שלי ושל תולעת.

This is my December
This is my time of the year
This is my December
This is all so clear

And I give it all away
Just to have somewhere to go to
Give it all away
To have someone to come home to

כי זה ככה מכיתה ט' בשיעור אנגלית עם יפה גפני.

וזה ככה באסאמאס שגרם לי לבכות בדצמבר שעבר.

ועוד עשרה ימים אני בת 18.

והיא התולעת שלי עוד מגיל 14.

ועברתי כל כך הרבה והשתנתי כל כך הרבה ואני עוד זוכרת שבגיל 15 ישבתי במטבח של דוריה עם ויטמינצ'יק ובמבה ופנטזתי על 18 וכמה שזה נראה רחוק.

ופתאום מנילה ויב' ובגרויות אחרונות ולחץ ו18.

יש ילדה שאני לא מעריכה כ"כ ונקרא לה X. אבל פעם שהקשרים ביננו היו טובים ישנתי אצלה. והיא אמרה לי שמבחינה חבר טוב זה חבר שגם אם נעלמים אחד לשני שחוזרים הכל חוזר למה שהיה.

ותולעת עושה לי תרגש הנוסטלגי הכי חמים בעולם.

כמו למשל קיץ בבית שלי עם סרט "הטינה".

או שכתוב ההיסטוריה. או סתם כנות מדהימה.

וזה דצמבר שלנו. וזה החודש שלנו בשנה.

ולא משנה כמה אני מאבדת את עצמי אני תמיד חוזרת לקרוא לך תולעת. או יבחושה. או נמלה סכיזופרנית.

ורק השם הזה של החודש עושה לי הכי טוב בעולם עם זכרונות לפנים.

גם אם את מפזרת את השיער ומסיימת איתי יב' את עדין התולעת מכיתה ט'. וחרזתי פה.

איזה מגניבה אני.

(: