You hold my hand tightly above my head,

Move your other hand to my neck slowly while I open my eyes,

The way you look at me knowing how much I want you inside me,

That second when you lean forward,

And I smell your scent mixed with you perfume,

Your breath against my neck

 which ends with a deep silent sigh,

I can't move while you are holding me and moving so . . .

What happened next is a blur.

9 and a half weeks, my own version. 

כל כך כיף לרשום את המילים האלה, (וסיגריה (ש)אחרי)

אין מקום למחשבה הזאת יותר,

אולי גם הפעם היא תעבור לכאן ותישכח כמו כל השאר.

אני רוצה להשאיר הכל כאן,

אני רוצה להרגיש משהו פשוט,

משהו נכון, אולי אפילו אמיתי שוב.

משהו ממש ממש נדפק הא?

הצמרמורת הזאת שאני מרגישה כמו חשמל מזדיין בעמוד השדרה רק מזכיר לי כמה שאני אוהבת שהכל כל כך לא נכון.

כמה אפשר.

שוב, ושוב. ושוב. אותה טעות שאני עושה בידיעה מוחלטת שזאת טעות, אני נהנת מכל רגע ושונאת כל רגע מזה.

זאת רק המחשבה הראשונה שאיתה אני מתעוררת, ונרדמת. 

כל השאר קשה מדי.

כל השאר לא יעלם, לא משנה כמה מילים אני אכתוב.

לא רציתי לעזוב ככה,

אבל יש דברים שכבר מאוחר מדי לשנות.