תמיד היה קשה לי לכתוב מתוך חובה. כתיבה בשבילי היא תחביב ואני לא רוצה להיות תלויה בהוראות חיצוניות. זה משהו שצריך לבוא מבפנים. הבלוג הזה כידוע או לא כידוע הוא משימה שקיבלנו במסגרת המחלקה לתקשורת. אמנם לא נתנו נושאים ספציפיים לכתיבה, אבל יש כמות מסוימת של פוסטים שצריך לכתוב, וגם מסיבה כזו או אחרת יש הרבה יותר מודעות למה שאני עומדת לכתוב. אני לא יכולה לכתוב כל דבר בכל נושא כי אני עומדת לביקורת גדולה יותר מאשר בבלוג רגיל. 

אז מה עושים? מדחיקים את העובדה שיש מישהו שצופה. מדחיקים את העובדה שזו משימה. אני מנסה לכתוב הכי טבעי שאפשר בתקווה שבסופו של דבר אני אקח מכאן כמה מיומנויות כתיבה שחסרות לי. אולי אצליח לעניין קהל יעד אחר מבדר"כ. מי יודע? בסך הכל מדובר במשהו חיובי, קיבלתי משימה לעשות משהו שאני עושה כבר ממילא ללא משימות. זה הרבה יותר נחמד מאשר לגשת לספריה ולהכין עבודה כתובה.

אולי הפוסט נשמע קצת מבולבל, קצת פחות מושקע. אבל אני קצת עייפה אחרי יום לימודים. 

עד הפעם הבאה.