רואה אותם שוכבים על החול,זוחלים ועוברים למצב כריעה
קת בשקע כתף ויורים חק"ים
מתאמנים לקראת הכניסה לגזרה
כל מה שרואה מול עיניי,
יהפוך עוד 48 שעות לאמיתי:
האימון יהפוך למלחמה
הקסדות המוסוות,הנשקים,האפודים
הציוד האישי והדיסקיות בנעליים
ילוו אותם בעוד יומיים כשיכנסו לעזה
ובמקום ההאמר שאני נמצאת בו, יוצב טנק
ובמקום הפלוגה השנייה שמחזירה בדו"צ,יהיו מחבלים
ובמקום חק"ים,כדורים אמיתיים
במקום צאלים,עזה
בעודי נוסעת אחורה,מציתת להוראות המט"ק
חושבת עליו,הוא כבר בפנים,באיזו היתקלות עם מחבלים
איך קר לו וכבד
איך הוא רעב ואולי קצת מפחד
כמה הוא עייף.
רוצה רק להשכיב אותו במיטה,לומר לו שהוא מוגן
ששום פצמ"ר לא יפול
שאף מחבל לא יצוץ,
ששום ארטילריה לא תיפול על הבית שהוא נמצא בו
שאני שומרת עליו,
כמו שהוא שמר עלינו.
שום דבר לא יפגע בי,שום דבר
לא אישה, לא כדור מחבלים, שום דבר
ככה נשבעתי לאחי,אחותי להורים
איך בכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים
וקולו של אבי מהדהד לי בראש כבר שנים
אם יקרה לך משהו אין לי טעם לחיים,
אין לי טעם למחר
אם אתם עומדים כאן מעליי,
כנראה שלא עמדתי בהבטחתי
מצטער,בחיי
מצטער,בחיי
מצטער,בחיי
אם יקרה לך משהו,אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר
שום דבר לא יפגע בי
לא אשה,לא כדור מחבלים,שום דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
