| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
 פאריז - סגירת המעגל
אחרי ארבעה ימים ושלושה לילות, חזרנו הביתה.
בניגוד לחששות הבלונדה, הטרול הקטן לא התייחס בניכור כאשר נכנסנו הביתה. הוא הסתכל לרגע על הסבתא, לקבל "אישור" שהכל בסדר, שאמא ואבא באמת שם, ואז אז רץ לו אלינו. חיבק, נישק ובאופן כללי שמח מאוד. היה כיף מאוד לחזור אליו ורווחה גדולה לבלונדה, שכבר היתה בטוחה שילדה הקט לעולם לא ירצה בה עוד בגלל שנטשה אותו לכל כך הרבה זמן.
שיעור חשוב מאוד לכולם, אני חושב.
ופאריז? היתה קרה ורטובה הרבה יותר ממה שרצינו/ציפינו, אך מעבר לכך - היה פשוט נפלא.
המלון - Melia Colbert Boutique Hotel, היה כל מה שציפינו - מהודר, שקט, מרכזי ביותר (מרחק יריקה מהנוטרה-דאם) ועם יופי של ארוחת בוקר. שילוב שכזה קשה מאוד למצוא בפאריז במחירים שפויים (ואכן, המחיר של המלון הזה בימים של עונת השיא לא שפויים במיוחד).
את הימים העברנו בהסתובבות ברבעים האהובים על הבלונדה עוד מתקופת מגורייה. בעיקר Marais והרובע הלטיני. בין לבין גם הסתובבנו בפנתיאון (בשביל מטוטלת פוקו המדהימה, ולא רק בגלל הספר של אומברטו אקו), בקטקומבות (שהן פשוט חובה לכל מי שאין לא בעיה להסתובב שלושים מטרים מתחת לאדמה במנהרות טחובות כאשר גולגלות ועצמות מביטים עליך מכל עבר) וגם בכמה תערוכות מעניינות ואפילו מיסת טרום חג המולד היום בבוקר בנוטרה-דאם.
על הלובר, כמו גם האייפל, ויתרנו לחלוטין. אבל יצאנו לשאמפס אליזה בלילה בשביל לראות את תצוגת האורות שלפני חג המולד והיה, אין מה להגיד, מרשים ביותר.
האוכל גם הוא לא הכזיב. מהמסעדה הביזארית בה בילינו את הערב הראשון, מצועצעת עד אימה, ועד לפאב השכונתי החביב ביותר על הבלונדה.
גם האנשים הפתיעו בחביבותם והמטרו ביעילותו. שני נדבכים של התרבות הפריזארית שכל כך ידועים לשמצה, והצליחו להוכיח עצמם כמוצלחים למדי הפעם, אולי ברוח החגים הקרבים ובאים.
ולבסוף - גם קניות הספקנו לעשות, למרות שלא יותר מדי.
וכך הצלחנו לתקן את הרושם מהפאריז של "פעם". הבלונדה אפילו הספיקה לשאול אותי, בין בירה אחת לשנייה אתמול בפאב, "אז מתי באים שוב?" רק כדי להוסיף מיד אחר כך ש"אבל הפעם אנחנו לוקחים גם את הטרול, כמובן".
והנה כמה תמונות, לסיפוק יצר הוויוריזם:
הבלונדה ברגע מאושר באחד הפארקים הקטנים ב-Marais לא זוכר את שמו של המגדל, אבל פשוט אהבתי אותו (ואת העובדה שהוא לא מחובר לכנסיה) בכניסה לקטקומבות אחרי הליכה של חצי קילומטר במנהרות.
גאונים הצרפתים האלה - חפרו מכרות מתחת לעיר ואחר כך החליטו לקבור בהם
כמה מיליוני מתים בשביל לפנות מקום מבתי הקברות.
 וכמו שאפשר לראות, היה שם מקום להרבה הרבה הרבה אנשים. או מה שנשאר מהם. כן, כל הקיר מורכב מעצמות וגולגלות. וזה נמשך לאורך יותר מקילומטר   המטוטלת של פוקו בפנתיאון של פאריז. ניסוי גאוני ופשוט שהוכיח את סיבוב כדור הארץ
בצורה פשוטה ובלי שהיה צריך לצאת מכדור הארץ ולצפות בעניין.
 בקבוק השמפניה שחיכה לנו בחדר כשהגענו, ביחד עם תותים, כמובן ירד הרבה גשם בשדרות כאשר באנו לראות, אבל לא קשה לראות עד כמה הן מוארות
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
