| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
 אם כבר אז כבר?
כלי התקשורת המערביים, אלו שרובכם בישראל ממש לא מודעים להם, מדווחים על "הטבח בעזה".
למעשה, כמעט כמו בכל מבצע ישראלי בעשור וחצי האחרון, גם אם הכתבות עצמן והפוליטיקאים יחסית מאוזנים, הכותרות אנטי-ישראליות כתמיד ונוקטות עמדה חד צדדית כתמיד. הדיווחים מדווחים על "האסון ההומניטרי", הקטסטרופה, הרג אזרחים רחב והרס תשתיות נרחב וכו' וכו' וכו'.
העובדה הזו, ביחד עם העובדה שהעולם כולו ביחד עם ישראל מחכה כבר ש"ייגמרו עם הסיפור הזה" (למעשה, אם נצא מעזה ועדיין נאלץ לספוג רקטות או דברים דומים אחרים, הרי יהיה מדובר בכשלון קולוסאלי בכל מובן - כלכלי, טקטי, אסטרטגי, מדיני וצבאי). אם קוראים קצת מאחורי המילים והכותרות רואים שחלק ניכר מבעלי ההשפעה בעולם המערבי, ואף במזרח התיכון, מקווים שישראל תצליח לעשות לחמאס מה שהיא נכשלה מלעשות לחיזבאללה - ותעלים אותו מהשטח. זו תהיה מכה ל"אחים המוסלמים" במצרים, ערב הסעודית וירדן, זו תהיה מכה לשיעים באיראן ובלבנון (למרות שהחמאס סוני, הרי את כספו, אימוניו ונשקו הוא מקבל בסופו של דבר מאיראן).
בהנחה שאפשר יהיה להביא לשלטון חלופי יציב (אך לא ישראלי) ברצועה לאחר מכן, קיימת אפשרות אולי אף לדו-קיום סביר והעולם יקבל בהבנה את ההרס, ההרג ותמונות הזוועה שמקשטות את שלל אמצעי התקשורת העולמיים. כמו כל מלחמה, גם זו תזכר בעיקר בעקבות תוצאתה הסופית.
ולכן, אולי הגיע הזמן לעשות מעשה, לנצל את שעת הכושר בה מצד אחד חלק כה גדול של העולם (ושוב, אני לא מדבר על כלי התקשורת או על מפגינים ניאו-ליבראליים ויוצאי מדינות ערב אלא על הפוליטיקאים, המדינאים, הדיפלומטים וגם חלק ניכר מהאוכלוסיה המשכילה בארצות השונות), תומך במהלך (גם אם רק בשיחות פרטיות ובחצאי אמירות ולא בצורה גלויה ובוטה כמו ארה"ב), ואכן "ללכת עד הסוף".
לא להתחשב בהרג אזרחים, לא להתחשב בהרס תשתיות, לא להתייחס לצעקות אירגונים על "משבר הומניטרי", לא להתייחס לצעקות עיתונאים ואירגוני זכויות אדם על חוסר הנגישות לרצועה אלא פשוט לעשות את העבודה בצורה יסודית ולמחוק כל שמץ התנגדות מצפון ועד דרום.
לצערי, אני חושש שזו הדרך היחידה להביא לשקט בר קיימא וארוך טווח (שזה, במונחים מזרח-תיכוניים, כמה שנים עד אולי עשור) שיביא להזדמנות אמיתית לשינוי המצב.
ורק מילה אחת (או שתיים) על ההתנתקות:
היא אמנם לא עזרה יותר מדי למצב הנוכחי, אך היא גם לא פגעה. המצאות המתנחלים כמו גם כוחות צבא שעבדו למעשה כשוטרים במדי צה"ל/גננות עם רובים לא מנעה בגרוש את בניית מערך הרקטות. גם השליטה בציר פילדלפי לא ממש מנעה הברחות נשק ולא היתה משנה בהרבה את התמונה היום.
מה שכן ,ההתנתקות נתנה לנו נשק הסברתי מעולה (שגם אם רוב נציגנו בתפוצות לא ממש מצליחים להביע, אם בגלל עלגות או אם בגלל התעלמות התקשורת המקומית) שערכו לא יסולא בפז. כל עוד ישבו מתנחלים ברצועת עזה וצה"ל ישב שם כצבא כיבוש ששלט על חיי היום יום של התושבים באגרוף ברזל, לא היתה לישראל היכולת להתרעם על "פעולות ההתנגדות" שביצעו האירגונים הפלסטינאים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
