 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
 המלחמה מזווית קצת אחרת
תמונות הטנקים של הצבא נראות מרשימות במיוחד כשהם שעוטים בין השדות תוך כדי ירי.
משגרי הרקטות גם כן עובדים שעות נוספות ואלפים רבים של חיילים התפרסו וכבשו ללא מאמץ מיוחד נקודות אסטרטגיות של האויב.
האויב, מצידו, ניסה להגיב בהתקפות נגד אך מספרית כמו גם מבחינת ציוד וארגון לא היה ספק כי ידו של הצבא הסדיר על העליונה.
ארגון הטרור לא נתן לאיבוד השטח ואף לאיבוד נקודות חשובות כמו מפקדות ומוסדות שלטון להפריע.
מנהיגי ארגון הטרור קראו להמשיך את "נס המרד בכובשים" ונקטו בטקטיקה הרגילה - לוחמת גרילה וטרור מול ערי המדינה.
ארגון הטרור טוען כי הוא בעצם נלחם בדיכוי של המדינה הטוטליטארית והרצחנית, שלא מאפשרת לו את זכות ההגדרה העצמית באדמתו שלו כך שלמעשה מדובר במלחמת הגנה ולא בטרור או התקפה.
המדינה, שהוקמה בשנת 1948 אחרי שנים של היסטוריה כפרובינציה קולוניאלית ואימפריאלית של מדינות שונות, טוענת כי מדובר בארגון טרור שמטרתו לקעקע את יסודות המדינה הקטנה וכי גם אם הם לא רוצים את כל שטח המדינה, המדינה קטנה והצפופה מדי בכדי שתהיה ברת חלוקה.
 טנק של צה"ל בחולות עזה? לא בדיוק
נכון שזה נראה דומה מאוד (אם לא יותר מכך) לתיאור של צה"ל הנלחם מול החמאס בעזה? אז זהו, שלא.
מדובר בתיאור מדוייק למדי של הכתבה ששודרה הערב בערוץ החדשות הממלכתי של שבדיה SVT1 על המשך מתקפת הצבא של סרי-לנקה על מעוזי המורדים הידועים כ"נמרים הטמיליים". הכתבה הקצרה (45 שניות) שודרה אחרי האייטם המרכזי (5.5 דקות) - המשך הלחימה בעזה.
המורדים הם ארגון המוגדר (לפי וויקיפדיה) כארגון טרור על ידי 32 מדינות בעולם. הוא הוקם על ידי המיעוט הטאמילי בסרי-לנקה אחרי עשורים של דיכוי על ידי השלטון המרכזי שנשלט על ידי הרוב הסינהאלזי במטרה להקים אוטונומיה לאותו מיעוט בצפון-מזרח המדינה הקטנה (66 אלף קמ"ר, בערך פי 3 מישראל, עם אוכלוסיה של 21 מיליון).
במשך עשורים נלחמו המורדים נגד הצבא הסדיר. בשנות השמונים הם פנו, בעקבות לקחים שנלמדו מארגונים אחרים מאיזור לא מוכר של העולם (משהו שנקרא "המזרח התיכון") לטרור לפי הספר. התקפות על יעדים אזרחיים, פיגועי התאבדות ומטעני צד בערים הגדולות ועוד.
לפני שבוע וחצי הצליח הצבא הסרי-לנקי לכבוש את העיר שהוגדרה כ"בירת המורדים" - קילינוצ'י. המורדים צפו את העניין והספיקו להוציא משם את תשתית הארגון. התגובה לא אחרה לבוא ובזמן שנשיא סרי-לנקה נאם על "הנצחון ההיסטורי" התפוצץ מחבל מתאבד ליד הבסיס המרכזי של חיל האוויר הסרי-לנקי והרג מספר חיילים.
המלחמה של הצבא הסרי-לנקי כוללת הפצצות שטיח על איזורי המורדים, ירי ארטילרי מאסיבי, הנחת מאות אלפי מוקשים ועוד. איש אינו יודע כמה אזרחים, במיוחד בני המיעוט הטמילי (המהווים כ-20% מאוכלוסית סרי-לנקה בסך הכל) נהרגו בקרבות במשך כל השנים הללו, ובמיוחד במתקפות האינטנסיביות של החודשים האחרונים, אחרי שהנשיא הכריז כי עכשיו הם הולכים למחוק את המורדים הטמיליים אחת ולתמיד.
ומה לא רואים שם?
לא רואים כתבות רקע עשירות על "המתקפה הצבאית הברוטלית נגד אזרחים". לא רואים תמונות וסרטים של ילדים מדממים ונשים זועקות. לא רואים תמונות של בתים הרוסים ורחובות מופצצים. לא רואים פעילי זכויות אדם זועקים אל השמים על "האסון ההומניטרי" ולא שומעים את מועצת הבטחון של האו"ם, או אפילו את השכנות של סרי-לנקה, פוצות פה. לא רואים עיתונאים זועקים "חמס!" על כך שלא אפשרו להם להכנס לאיזורי הקרבות. בכלל, לא רואים שם כמעט עיתונאים והתמונות היחידות שמראים בטלוויזיה הן סרטים שהצבא הסרי-לנקי עצמו הסריט.
לא רואים דיונים פלספניים בטלוויזיה על מוסריות ההתקפה הסרי-לנקית, על סבל האזרחים, מחסור בתרופות, מחסור במזון, טראומות של ילדים, טראומות של מבוגרים, צורך בהכנסת סיוע הומניטרי דחוף. לא מראיינים נשים בוכיות על שהשאירו את בעליהן חסר הדרכון הזר מאחור, לא מראיינים רופאים נורבגים שמספרים על המצב הקטסטרופלי בבית החולים המרכזי.
לא פותחים כל מהדורת חדשות בסיקור "המצב הנורא בצפון מזרח סרי-לנקה", לא עושים דיונים על "האם תגובת ממשלת שבדיה/האיחוד האירופאי/מועצת הבטחון" היה חריפה ומהירה מספיק מול התוקפנות הסרי-לנקית.
גורנישט. רק מדווחים ש"הצבא הסרי-לנקי ממשיך בהתקדמותו מול מעוזי הנמרים הטמיליים וצופה כי הנצחון המוחלט מתקרב כל הזמן.
אבל, למרבה ההפתעה (בלשון סגי-נהור, כמובן), אומרים את כל הכתוב לעיל, and then some, על ישראל.
אני לא מופתע
אני לא מופתע מהעיוות, אני לא מופתע מהצביעות ואני לא מופתע מחוסר העניין הכנה בסרי-לנקה (בכל זאת, חור בדרום מזרח אסיה שלא ממש מעניין אף אחד חוץ מטיולי משפחות לחופים בצ'רטר בזמן חג המולד). זה לא מרכז כוח דתי, זה לא מרכז כוח כלכלי ואפילו נפט אין להם, או לשכנים. המורדים הטמיליים לא הפכו לסמל מאבק עצמאות של אף ארגון שמאל אירופאי, והסרי-לנקים שכן קיבלו מעמד פליט מחוץ למדינה (ויש מעט מאוד כאלו) לא ממש טורחים להפגין, אלא אולי יושבים בבית, שותים תה, צופים בערוצי הטלוויזיה, ונאנחים.
אבל, למרות שאני כלל לא מופתע, אני עדיין כועס ומאוכזב.
כועס ומאוכזב שהעולם יכול להיות כל כך אדיש לסכסוכים בסרי-לנקה, בצ'צ'ניה, בקונגו, בסודן, בספרד (הבאסקים), בבריטניה (צפון אירלנד) ועוד עשרות מקומות מסביב לעולם אבל בסכסוך הישראלי-פלסטינאי, היחיד בו צד אחד מייחל להשמדה טוטאלית של הצד השני (ולא רק לעצמאות מהצד השני), הוא הוא המקום בו העולם כולו עומד ומוכיח את הצד החזק, עם הטענה האידיוטית ש"הוא הצד החזק". כי בעולם שלנו, לא מספיק להיות צודק וחזק, צריך לחיות במיקום גיאוגרפי שלא מעניין אף אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
