| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
 ועכשיו?
נו, אז יש הפסקת אש. החמאס עדיין שם (וכמובן כבר טוען שהוא ניצח), לנו יש ניר ביד ש"מבטיח למנוע הברחות" אבל ת'כלס לא שווה כלום כל עוד המצרים לא מוכנים לתת למישהו אחר מלבד החתול לשמור על השמנת.
ה"פגיעה המשמעותית בחמאס" תחזיק בדיוק שבוע, או חודש, כמו שכולם יודעים וגם אם האוכלוסיה בעזה שונאת את החמאס עוד קצת, העובדה שהוא עדיין נשאר הבוס בשטח בסוף הסיפור הזה רק תחזק את מעמדו בסופו של דבר (ולו רק בגלל העובדה שהאוכלוסיה המקומית לא מאמינה שמישהו יצליח להפטר מהם).
אבל, את העולם הצלחנו לשכנע שאנחנו ברברים, רוצחי נשים וילדים, יורים ללא הבחנה ואבחנה בבניני או"ם, מתקני פליטים, אמבלונסים ורכבי צלב אדום מסומנים כמו גם עיתונאים.
נכון, אנחנו נסביר ונראה ונפרט איך כל אחד ואחד מהמקרים הללו היה מוצדק ואיך "הם ירו עלינו משם קודם" ושוב לא נבין למה אף אחד לא קונה את ההסברים הללו ולמה כמו תמיד, הסברים מפורטים בדיעבד לא שווים כקליפת השום אל מול התמונות שראו לפני כמה ימים בכותברות הראשיות של כל עיתוני העולם.
וחבל, כי כמו שכתבתי קודם. היתה אכן הזדמנות להנחית מכה צבאית אמיתית שהיתה אולי מצליחה להזיז משהו לפני שהעולם התעורר. בגלל שהתעכבנו והתברברנו ואז בגלל שהתחלנו שוב עם אותן טעויות כמו בכל מבצע קודם שלנו (לבנון 2, ענבי זעם, חומת מגן, רק בכדי להזכיר כמה) אנחנו שוב עומדים מול שוקת שבורה. גם שילמנו את המחיר הכלכלי, הצבאי, המדיני והאסטרטגי ובתמורה קיבלנו שום דבר ברוטב כלום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
