|
 החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מאי 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
בין מסע למסע השבוע ביליתי 3 ימים ברומא. זו כנראה הפעם האחרונה שאני מגיע לשם באופן קבוע לאור העובדה שהחלטתי לסגור את המשרד (הקטן מאוד) שהיה לנו שם.
המשרד ממוקם בקומת המרתף של בית דירות במרחק יריקה מה-Circo massimo וכולל אפילו חצר קטנה אליה אפשר לצאת, לשבת ולשתות איזה אספרסו טוב בהפסקות.
מבין הארבעה שיושבים במשרד הזה, שניים יעבדו מהבית, אחד עובר לשטוקהולם באמצע יוני ואחד הולך הביתה. כמו שאמרתי, קנ"מ קטן אבל עדיין - שינוי חיים טוטאלי לארבעה אנשים, כולם מבוגרים ממני, כולם עבדו בחברה יותר שנים ממני (לפחות אם לא סופרים את התקופה הראשונה שלי בה שהסתיימה ב-2006).
ביום האחרון ביליתי ב"סיבוב אוכלי נבלות", או לפחות ככה זה הרגיש. עברנו מחדר לחדר ורשמנו את רשימת הדברים אותם אנחנו נשלח לשטוקהולם. דברים שהעובדים לא רוצים ושלא יישלחו לשטוקהולם נמכור באינטרנט באתר יד-שניה או שפשוט נשאיר במשרד אחרי שנעזוב אותו, בסוף יוני.
אני מניח שאפשר להבין שההרגשה בסיטואציה שכזו היא לא הטובה ביותר בעולם. כמובן, הצורך לעשות זאת והנחישות שלי לעשות זאת באים מנקודת מבט עסקית נטו. זה עסק רע להמשיך ולהחזיק את המשרד הזה - הוא לא יוצר הכנסות והוא יוצר הוצאות שאפשר להשתמש בהן בצורה יעילה יותר ממקום אחר.
אבל עדיין, גם במישור האישי, אני מאוד מאוד אוהב את רומא. כל כך אוהב, למעשה, שאם היה אפשר הייתי עובר לגור שם עם הבלונדה והטרול לכמה שנים. לכן, באיזשהו מקום, אני מצטער שאני לא עושה בדיוק את הדבר ההפוך - סוגר את שטוקהולם ומעביר את הכל לרומא. אבל, זה לא הגיוני לעשות זאת מבחינה עסקית.
לא קל להיות מנכ"ל.
| |
|