לא אכנס לשלל הדיונים (המעניינים כשלעצמם) על אופן הסיקור של העניין בתקשורת הישראלית על שלל ערוציה.
מה שכן, מדהים אותי לראות איך ארגון טרור עם שאיפות פוליטיות מצליח לכופף (ואני עוד עדין, אפשר לקרוא לזה מעמיד על שש ודוחף שטרונגול ארוך מאחור) ממשל ומדינה שלמה במשחקים פסיכולוגיים על גורלו של חייל אחד בודד.
חבל על גלעד שליט, חבל על הפאק שהוביל לכך שהוא נלקח לשבי וחבל אל אוזלת ידיהן של רשויות המודיעין הישראליות שמסוגלות למצוא פושעים נאצים בכפרים נידחים בדרום אמריקה אבל לא מסוגלות למצוא במשך שלוש שנים וחצי איפה מחביאים אל-יהוד אחד בשטח ששווה לקצת יותר מתל אביב רבתי.
חבל גם על הוריו ובני משפחתו וחבריו שכואבים ועצובים ורוצים אותו בחזרה.
אבל, החבל הזה נשאר בגדר חבל. חובה על מדינת ישראל לנסות ולשחרר את חייליה השבויים. חובה על מדינת ישראל לעשות זאת בצורה שגורמת הכי פחות נזק למדינת ישראל, אזרחיה וצבאה.
מחול השדים ("פסטיבל שליט", כמו שלא מעט כבר הספיקו לקרוא לו) יצא מכל פרופורציה וגבול. גורלו של חייל אחד בודד, סיפורו עצוב וקורע לב ככל שיהיה, לא יכול לבוא על חשבון בטחונם של עשרות אם לא מאות מאזרחי המדינה עליהן הוא נשבע להגן במסגרת מילוי תפקידו.
מבחינתי זה עוד סימן לרקבון הממשל הישראלי בימים אלו. העובדה שהצמרת השילטונית/צבאית (בינינו, הרי אין ממש הבדל בין השתיים והן קשורות קשר גורדי שאפילו פצצה איראנית, אמיתית או מדומה, לא תוכל לפרק) לא מסוגלת להגיע להחלטה חד משמעית ופשוטה, העובדה שהעורכים בשלל כלי התקשורת בארץ משחקים לידיה של הצנזורה הצבאית (שגם השימוש בה בסיפור הזה לא ברור ומקומם, כמו שכותב ידינו מיסטר דרוקר, אבל זה גם סיפור אחר) ומדווחים על הסיפור כאילו לא יהיה "היום שאחרי" והעובדה שהעסקאות הגרועות הקודמות לא לימדו אותנו דבר (מג'יבריל, שהיווה את שינוי מדיניות ה"לא מדברים עם טרוריסטים" ל"ניתן להם מה שיירצו, רק שלא יראו תמונות של אמהות בוכות בטלוויזיה") היא פשוט שערוריה בלתי נתפסת.
ומה שבאמת מעניין זה מה הציבור הישראלי עצמו חושב. אני לא מצאתי (ואם מישהו ראה כזה אשמח לקישור) סקר אחד בודד ונייטרלי שבדק האם הציבור עומד מאחורי הרעיון של לשחרר מאות מבין הגרועים והיעילים שברוצחי הישראלים בעשורים האחרונים, בחזרה אל כור מחצבתם, תמורת שיחרורו של חייל אחד בודד, מסכן ככל שיהיה.
כולי תקווה שדוקטור בנימין יצליח להשתלט על מיסטר ביבי ולקחת את ההחלטה הממלכתית הנכונה (לא שנראה שהוא מחליט שום דבר על כלום, נראה שהכהונה השנייה שלו הפכה לסמל לאי החלטיות ולחוסר יכולת הנהגה) ולא להסכים לעסקה שערורייתית שכזו (שהופכת לשערוירייתית עוד יותר כי לא מאפשרים לציבור לדעת מה בעצם הולכים בדיוק לתת תמורת גלעד שליט).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect