השלג עוד יורד במרץ בחוץ ולמרות שפינו די הרבה מאז שנסעתי, נראה כי החורף החליט להאבק מאבק מאסף מרשים ביותר לפני שסוף סוף יפנה את מקומו.
הטיסות בחזרה עברו בסך הכל בסדר. מסתבר שטיסה עם מטען יד בלבד די פשוטה אפילו מנתב"ג והעובדה שעשיתי צ'ק אין בבית הפכה את זה לפשוט עוד יותר.
אז אחרי ארוחת ערב עם ר' באחד המקומות האהובים עלינו נסעתי לשדה, החזרתי את האוטו ונכנסתי לטרמינל, מרגיש שלמרות שאני מאוד מתגעגע הביתה, לטרול ולבלונדה, הייתי בשמחה נשאר עוד כמה ימים ומבלה בחברת המשפחה והחברים.
במהלך הטיסה נרשמה התרגשות קלה כאשר אשה בלגית (נסעתי דרך בריסל) התמוטטה במהלך הטיסה, מה שגרם להילולה שלמה סביבה כולל הפעלת "נוהל חירום" שכלל טיסה במהירות מקסימלית עד לנחיתה (היינו במרחק חצי שעה מבריסל באותו הזמן) וצוות רפואי שחיכה על הקרקע, לזכותם של הנוסעים ייאמר שהם קיבלו בסבלנות והבנה מוחלטת את העובדה שאחרי הנחיתה נאלצו כולם לשבת במשך חצי שעה ולחכות עד שייטפלו בה טיפול ראשוני וייפנו אותה מהמטוס.
כשנחתתי בשטוקהולם (בשדה התעופה המשני ב-Bromma, שקרוב בהרבה לביתנו), חיכו לי הבלונדה והטרול בטרמינל. הטרול נראה כל כך ביישן בתחילה אך אחרי שתי דקות על הידיים של אבא ניכר היה שהוא באמת מתרגש - הוא ממש התגעגע לאבא שלו (שלא נעדר לכל כך הרבה ימים מאז הנסיעות ליפן לפני יותר משנה, ואותן הרי הוא לא בדיוק זוכר). היה ממש כיף לפגוש אותם ובילינו ביחד אחר צהריים נחמד מאוד במהלכו אף לקחתי את הטרול לקניות.
ביחד איתי הבאתי תיק קטן אותו הוא קיבל בטיסה לארץ בדצמבר ובו שלל צעצועים ושנשכח בארץ כאשר ביקרנו שם. הוא כל כך אוהב את התיק שהוא סירב מאותו הרגע להורידו מהצוואר, גם במהלך הקניות:
יש עוד הרבה לספר, אבל יש גם הרבה עבודה. אחזור בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect