יצא לי לקרוא את החצוף הזה, במסגרת סדרת מאמרים ב-yNet על "הברבריות הישראלית בנסיעות לחו"ל".

יש בהחלט הרבה על מה לכתוב ואני בטוח שלנותני השירות לתיירים ישראלים יש הרבה על מה להתלונן ובצדק, אבל במקרה הספציפי הזה הפיוזים עלו לי.

למה? כי כמו שכתבו ברבות מהתגובות לכתבה, מדובר בילדים אחרי צבא עם מכשיר קשר ביד והרבה שתן בראש. אין לי בעיה עם צרכי בטחון, בדיקות ווידוא. יש לי בעיה עם פומפוזיות, משחקי "דיסטנס" סטייל טירונות והקטנת ראש מכוונת.

רוצים דוגמאות? בבקשה.

אפשר לספר על הגהינום שהעבירו את הבלונדה בפעם היחידה בה הייתי טיפש מספיק לתת לה לנסוע לבד הביתה ולא ליוויתי אותה דרך הבטחון. מה שגרם לכך שכמעט ולא יכולתי לשכנע אותה להגיע שוב לארץ, רק בגלל הפחד מהפגישה עם הבטחון בנתב"ג.

אפשר גם לספר על מנהל בכיר מאוד בארגון בו אני עובד, שבדי בן 50 פלוס, אחראי על חטיבה עם כ-250 עובדים ותקציבים 9 ספרתיים בדולרים, אדם שנוסע ברחבי העולם ויודע בדיוק כיצד להתנהג, מה לארוז ואיך להתכונן. כשהוא הגיע לישראל לביקור של יום, לפגישה עם מנכ"ל של חברה ישראלית גדולה ומוכרת עד מאוד, לא עזר לו המכתב האישי מהמנכ"ל שהוא נשא עמו, לא עזר לו כרטיס הפלטינום של חברת התעופה בה הוא נסע, לא עזר כרטיס הביקור שהראה כי מדובר באיש עסקים בכיר וחשוב בארגון שכל בן טיפש-עשרה ומעלה בישראל מכיר את שמו. מה שהיה להם אכפת היא העובדה שזו הפעם הראשונה שלו בישראל ושהוא עוזב באותו יום בו הוא הגיע, עם מטען יד בלבד. נשגב מבינתם של אנשי האבטחה כיצד אפשר להגיע ולעזוב באותו היום בלי שתהפוך לחשוד ממדרגה ראשונה. מזלנו הגדול הוא שהבן אדם בעל חוש הומור מפותח ועור של פיל. כי מה שהעבירו אותו שם היה גורם לרוב האנשים (אנשי עסקים או לא) לברוח, לעולם לא לחזור ולהזהיר את כל היקום ואשתו מנסיעה לישראל. (אם אתם תוהים, העבירו אותו בדיקה קפדנית שכללה השארתו בתחתונים בלבד באיזור הבידוק ה"מיוחד". את הבדיקה ערכו שלושה אנשים שונים אשר חזרו כל אחד על הרוטינה של קודמו. הוא בסך הכל בילה כארבע וחצי שעות ב"בידוק". כמובן שאת הטיסה הוא פספס ונאלץ לקחת, על חשבון החברה, חדר במלון ללילה).

אפשר גם לקנח בפורד פרפקט ומשפחתו, אשר יכולים להגיע פעם אחת לטיסה לא ישירה לשטוקהולם ולעבור בידוק ללא בעיות, רק בשביל להגיע שוב בנסיעה הבאה לאותה טיסה לא ישירה לשטוקהולם, אותם חברי משפחה, אותה כמות מטען ופתאום למצוא את עצמם עוברים ארבעה או חמישה תחקירים שונים, שיקוף מלא של כל המטען והגעה לצ'ק אין שלוש וחצי דקות לפני שסוגרים אותו, אחרי שאפילו הערבים-ישראלים כבר סיימו את הבדיקות ה"שוויוניות" שהם עוברים.

בכל מקרה, המשותף לכלל המקרים הללו אינו הצורך בבידוק בטחוני. ידוע ומוכר לישראלים כמו גם לזרים כי ישראל היא מקום בו יש חשיבות רבה לבדיקות בטחוניות. אבל, ואת זה אומרים כבר עידן ועידנים - צריך לשנות את התנהגות הבודקים מהיסוד, וזה כולל הפיכת המקצוע מ"מקצוע מועדף" לכאלו שעוד לא החליטו מה הם עושים אחרי השירות הצבאי למקצוע לכל דבר ועניין (ובאותה הזדמנות, לעשות אותו הדבר עם ביקורת הגבולות).