כאשר ראיתי את התגובה הזו של שגרירנו המזוקן, מיסטר פרושאור, על הוטו הרוסי/סיני לגינוי סוריה במועצת הבטחון, לא יכולתי שלא להזכר בפתגם המפורסם.

הרי כשנלך ונתחנן בפני ארה"ב, בעוד מספר שבועות, שתטיל (שוב) וטו במועצת הביטחון לטובת ישראל (אחרי שכנראה נכשלנו בקבלת רוב למצביעי ה"נגד" בעניין), הפעם כדי שחס וחלילה לא נצטרך להכיר במדינה פלסטינאית, יספר בגאווה השגריר פרושאור כיצד "הצדק ניצח" ויסביר לכולנו (כמו גם לאחרים) מדוע זה היה חיוני.

ועכשיו, זה לא שאפשר לחשוד בי באהדה כלשהי לדיקטטורה הסורית או לרופא העיניים העומד בראשה, אבל עדיין - שימוש ציני בזכות הוטו במועצת הבטחון של האו"ם ככלי לניווט אינטרסים פוליטיים זרים זה טריק שישראל מכירה מימים ימימה.

אפשר לגלגל את העיניים על הצביעות של האו"ם, אבל להתלונן כך בר' גלי כשאנחנו נעשה את אותו הדבר בדיוק בקרוב, זו כבר צביעות שהיא כל כולה שלנו.