יצאתי היום מהעבודה לא מאוחר במיוחד (בסטנדרטים ישראלים) או בשעה מטורפת (בסטנדרטים שבדים) - 18:00 והדסתי לי בדרכי הביתה.

פתיתי שלג קידמו אותי בחוץ (יורד שלג כבר מאתמול אחה"צ, בנוסף לערימות שעוד נשארו משבוע שעבר), וקור מטורף. המדחום הקרוב אלי ביותר (מדחומים הם מחבריהם הטובים ביותר של השבדים - מדחום או שניים הם מוצר חובה בכל בית שבדי שמכבד את עצמו. רצוי כאלו כפולים שמראים את הטמפרטורה גם מחוץ לבית וגם בפנים) הראה 10 מעלות מתחת לאפס.

סחבק אכן אוהב חורף וקור, אבל מתחת למינוס חמש זה כבר מפסיק להיות מצחיק ומתחיל להיות מטריד למדי אפילו לעבור את ה-10 דקות הליכה (במיוחד כשיש רוח ויורד שלג, שנכנס לכל חריץ בכובע צמר-כובע מעיל - מעיל - צעיף - כפפות) הופכות להיות אתגר מעניין למדי.

בכלל, בתור צאצא של השבטים הפרימיטיביים במדבריות המזה"ת, לא ידעתי שקור, בדיוק כמו חום, הוא בעל דרגות, איכויות וצורות שונות ומשונות.

ידעתם, לדוגמא, שעדיף בהרבה מעלה אחת מתחת לאפס מאשר מעלה אחת מעל האפס? הסיבה היא שבמעלה מתחת, הכל קפוא ולכן נוח ללכת ולא ממש מלכלך. במעלה אחת מעל, השלג והקרח מתחילים להפשיר, והכל הופך לבוץ ושלוליות (וכאשר הכל קופא שוב, כולל השלג שהפשיר, הם הופכים לקרח חלק במיוחד).

או למשל, ששלג יורד בטווח טמפרטורות מצומצם ביותר (לא מתחת למינוס חמש עשרה ולא מעל לפלוס שלוש, אם אני לא טועה).

או ששלג יכול לבוא בצורות רבות ושונות (ואני לא רק מדבר על "שלג רטוב" או "שלג יבש", אלא גם על סוגי הפתיתים, גודלם, צורתם, פריכותם ותדירותם).

ישנה גם התגלית המהפכנית (וההגיונית למדי, יש לציין), שהבדלי טמפרטורות מתחת לאפס אינם שונים במאום מהבדלי טמפרטורה מעל האפס. מה זה אומר? שאת ההבדל בין מינוס עשר למינוס עשרים מרגישים בדיוק כמו שאת ההבדל בין פלוס עשר לפלוס עשרים מרגישים.

כל ההקדמה הזאת באה כדי להגיד דבר מאוד פשוט - היה לי קר!

בטמפרטורות כאלה מגלים כל מיני דברים על פיזיולוגיית האדם שבארץ הדבש, החלב והמילים המקוצרות (דוגמא : איך אומרים בעברית I beg your pardon sir, i could not understand your last remark, would you care to repeat it? - אההה? (רצוי  עם תנועת יד סיבובית כלפי מעלה, עם סגול מתחת לאלף) פשוט לא יכולים לדעת. כמו למשל שגם כשלא מצוננים, האף יכול לדלוף כמו הניאגרה (המפלים, לא בשרותים) ביום טוב במיוחד. אבל הם לא דולפים בחוץ. לא ולא. בחוץ יש רק זרזיף קטן שמבשר על הבאות (ומשתלב יופי עם הדמעות מהרוח הקפואה ופתיתי השלג שעפים לעיניים כל הזמן). את המפל מקבלים כשנכנסים פנימה (במדינה מתוקנת כמו שבדיה, לא משנה מה הטמפרטורה בחוץ, בכל בניין פרטי או ציבורי, חנות או כלי תחבורה, הטמפרטורה תהיה כ-23 או 24 מעלות). פתאום, הכל, אבל הכל מתחיל לדלוף.

מכיוון שלא סיימתי יותר משני סימסטרים בבית הספר לרפואה איני יודע את הסיבות הפיזיולוגיות לדבר, אבל אני יכול להבטיח לכם שמרנין זה לא (וגם הופך את הצורך בטישו זמין למשהו חיוני למדי כאן בתקופת החורף).

אז.. עצה מועילה למצפינים בתקופת החורף (כאן זה אומר תחילת נובמבר עד אמצע-סוף מרץ) - תביאו טישו (כי כאן לא מוכרים את הטישו עם האלווורה הנחמד שיש בארץ), ותזכרו שלא משנה כמה קר בחוץ - תמיד יותר קל ללבוש עוד שכבה מלקלף עוד שכבה (ולכן אני מעדיף ארבעה חמישה חודשים של טמפרטורות מתחת לאפס מאשר חמישה חודשים של טמפרטורות מעל ה-30).

תוספת של הרגע האחרון

זה מה שראיתי עכשיו במבזקים בויי נט :

שבדיה: עכברים כירסמו קווי טלפון; 1,500 בתים נותקו

עכברים רעבים כירסמו קווי טלפון במרכז שבדיה וגרמו לניתוקם של כ-1,500 בתים. מחברת הטלפון המקומית נמסר כי הניתוק נמשך כ-20 שעות.

מה אני אגיד לכם.. גם עכברים צריכים לחיות ממשהו, לא?  (ומה שמוזר הוא שבדקתי עכשיו בשלושת העיתונים הגדולים בשבדיה, ובאתר של אף אחד מהם לא כתוב על זה כלום. זה אומר שבישראל יודעים על מה שקורה כאן לפני שהמקומיים יודעים?).