רשיון נהיגה.

בזמני (לפני כ-8 שנים פלוס), לקבל רשיון בארץ היה דבר די פשוט :

א) בתור התחלה, לשלם על 28 שעורי "דחילק, לא יפה לנסות לדרוס רק את הזקנות במעבר חצייה ולתת לבחורות היפות לעבור" והתפעלות מכושר המולטי-טסקינג של מורי נהיגה (דיבור בסלולרי, תוך כדי רישום ביומן, תוך כדי דיבור בקשר עם מורה אחר, תוך כדי דיבור עם התלמיד השני שיושב מאחורה, תוך כדי תיקון נהיגה של התלמיד מאחורי ההגה עם יד שמאל).

ב) לעבור מבחן "תיאוריה" עם שאלות בסגנון : "מה אתה עושה אם אתה מסתכל במראה ורואה מטוס? 1) יורד ממסלול ההמראה 2) בולם במהירות 3)מכוון מחדש את המראה".

ג) לקוות שלמורה מ-א' יש מספיק תלמידים כדי שהוא לא יחמוד שיעורים נוספים ו"יגיש" אותך לטסט.

ד) לקוות שביום הטסט לא תהיה שביתה במשרד התחבורה/איגוד הבוחנים/מחלקת התחבורה של העיריה (כי אז הרמזורים לא עובדים, אלא מה?).

ה) להגיע לטסט ולזכור שבבחינת נהיגה בארץ, בוחנים את כישורי הנהיגה הבסיסיים של הנהג, דהיינו:

1. היכולת להפגין יכולת משחק משובחת של סיבוב הראש מצד לצד כדי "להסתכל במראות".
2. היכולת לקרוא שעון (בשביל לזכור להחזיק ידיים ב-2 ו-10 או בעשרה לשתיים או וואט אבר).
3. היכולת לחנות ברוורס.
4. היכולת להגיע למבחן ביום שבו הבוחן לא עצבני/עצוב/מדוכא/מרוגז.

פשוט, נכון? ובכן, מסתבר שלשבדים, קומוניסטים פרימיטיביים שכמותם, זה לא מספיק!

מה זאת אומרת?!

זאת אומרת ששבדיה אינה מכירה ברשיון הישראלי כבר החלפה לרשיון השבדי (ורק באחרונה, לפני כשבועיים כמדומני, אושר ההסכם המאפשר לנהוג בשבדיה במשך שנה עם רשיון ישראלי ללא הוצאת רשיון קרטון בין לאומי). כך שכל ארחי פרחי ישראלי שעבר לשבדיה וחפצה נפשו ברשיון של האיחוד

כזה לדוגמא :

צריך לעשות הכל (אבל ההההההההההכל) מהתחלה, וזה אומר :

1. תיאוריה (שלא כמו בארץ, אם שאלות בסגנון "אם אתה נוסע בדרך כפרית דו סיטרית עם שוליים, ואתה מתקרב לשביל שמגיע מצד ימין ומשתלב בכביש, ועל הנתיב שלך נוסע טרקטור עם נגרר ויש קו הפרדה רציף בין הנתיבים. האם במצב כזה מותר לך לעקוף מימין?" או "חשב את המשקל המקסימלי המותר לטריילר לרכב הבא לפי פרטי הרשיון הרכב המצורפים", ואז יש עותק של רשיון רכב על שלל פרטיו). 70 שאלות כאלה ב-50 דקות. מרשים, אין ספק.
2. Hulkbana - או בעברית - מגרש החלקה - למה שבארץ קוראים "קורס נהיגה מתקדמת". אז זהו, שלא. זהו "קורס נהיגה חובה סופר בסיסי" שמלמד אותך איך בולמים כמו שצריך, עם ABS, בלי ABS, עם מים, בלי מים, עם קרח, בלי קרח, עם מצב חירום, בלי מצב חירום וכו' וכו' וכו'.
3. טסט - אבל באמת - בין חצי שעה לשעה של נהיגה נטו (רק תלמיד אחד לבוחן בכל פעם) בה בודקים, שומו משמיים את יכולת הנהיגה של הנהג! לא יכולת חנייה, לא יכולת סיבוב ראש, אלא אשכרה את היכולת להשתלב בתנועה, להתמצא בדרך, לקרוא את התנועה, להפגין שיקול דעת וזהירות שקולה! לא יאומן כי יסופר!

אולי בגלל זה עברתי בארץ רק בטסט רביעי, בעוד שבשבדיה עברתי בראשון - אולי בגלל שכבר בגיל 17 לא ממש היה לי זין למשחקים (והכשילו אותי 3 פעמים על "אי מתן זכות קדימה", כשבעצם היה המרחק ביני לבין אותו רכב חסר זכות קדימה קצת יותר גדול מהמרחק בין ביטלג'וז לכדור הארץ)

אבל מה באמת מרגיז בכל העניין? שיש מיוחסים כאלה, "אליטות" נקרא להם, שפשוט מחליפים להם את הרשיון! מה אתם יודעים! הם באים למשרד התחבורה, נותנים רשיון א', ומקבלים רשיון ב'! לא יאומן כי יסופר!

"הגיוני", אתם בטח אומרים לעצמכם, "הרי לא בכל המדינות נוהגים בערך כמו טור פרשים פולני בעיצומו של הבליצקריג בספטמבר 1939". נכון, אתם גם צודקים. אבל חלקית.

את כל הרשיונות ממדינות האיחוד (הוותיקות, 12 במספר) אפשר להחליף. גם את הקנדי אפשר.

אני מוכן לסלוח להם שהם מקבלים את הרשיון ממדינות כמו איטליה ויוון (שההבדל בינינו לבינם בכל הקשור לתאתרבות נהיגה הוא כבין שתי טיפות משקה אלכוהולי שקוף ומזרח תיכוני), כי בכל זאת הם "חלק מהאיחוד" ואי אפשר לקפח (כי אם יקפחו אם יתעצבנו ושוב, האיטלקים לפחות, ינסו להשתלט על אירופה, וראינו שבפעם האחרונה שהם הצליחו זה לא נגמר להם בטוב).

אבל.. וכאן מגיע השוס הגדול (והסיבה לכותרת הלא-קשורה משהו) - את הרשיון היפני אפשר להחליף בשבדי! כן, שמעתם נכון. את הרשיון של המדינה בה נוהגים בצד שמאל של הכביש אפשר להחליף ברשיון שבדי בהינד עפעף.

את הרשיון של המדינה שבה שלט עצור נראה ככה : אפשר להחליף בזמן קצר יותר מ"שניית ניו יורק" (הזמן שעובר בין התחלפות האור האדום לירוק ובין התחלת הצפירות מנהג המונית שמאחוריך בניו יורק)!

ואם זה לא דפוק, אז אני באמת כבר לא יודע מה כן (אבל אני כן יודע שכמו כל דבר בחיים ובעולם, הכסף משחק. ובאופן מפתיע, או שלא, כשסוני קנו את חטיבת הסלולר של אריקסון ויצרו את סוני-אריקסון, הרשיון היפני נכנס לקטגוריית ה"רשיונות שאפשר להחליף").

אז יצא שעבדכם הנאמן לא רק היה צריך לעשות הכל מההתחלה, לא רק לשלם הרבה כסף (חשבתם שלהוציא רשיון בארץ זה עסק יקר? think again), אלא גם להבין שכל יפני זב חוטם שאינו יודע להבדיל בין שלט עצור לשלט "כאן מוכרים סושי בזול" (בשבדית, אבל לא באמת, כי אין כאן שום דבר באמת זול, בטח שלא סושי), יכול לקבל רשיון אחרי תשלום סמלי של 10 פעמים ח"י כתרים שבדים.

תחי הגלובליזציה!