כדי להגיע לבית החולים בו היא עובדת, הבלונדה צריכה לקחת רכבת שיוצאת ממרכז שטוקהולם, עוצרת בתחנה הקרובה לביתנו ואז ממשיכה את 70 הק"מ עד לעיר בה נמצא בית החולים.

מכיוון שזו רכבת שהיא חלק ממערך התנועה הכללי של שבדיה (SJ, חברת הרכבות הלאומית) ולא חברת התחבורה של שטוקהולם (SL, שאחראית על האוטובוסים, הרכבת התחתית, רכבת הפרברים וכמה קווי מעבורות) אז תכיפות הרכבות פחותה יותר (בערך 1 לשעה בשעות השיא), וגם הכרטיס יקר הרבה יותר.

בכל מקרה - היום, 7 בבוקר, הבלונדה יוצאת לרכבת - מזג האוויר בחוץ לא נחמד במיוחד - 17 מעלות וגשם, אבל שום דבר קריטי.

רבע שעה אחרי היא חוזרת בריצה הביתה.

"מה קרה?" אני שואל אותה.

"ביטלו את הרכבת" היא אומרת.

"מה, למה?"

"בגלל סופות הרעמים או משהו בסגנון."

היא תופסת את המפתחות של הרכב ורצה לאוטו.

"את מספיק עירנית בשביל לנהוג עכשיו 70 ק"מ בגשם?" אני תוהה.

היא מסתכלת עלי במבט עייף ואומרת "אני הרפואה היחידה היום בחדר המיון של המחלקה הפנימית, אתה באמת חושב שיש לי ברירה?" ויוצאת.

נו.. כנראה שלא רק ילדים קטנים מפחדים מסופות רעמים וברקים, גם רכבות די חוששות מהן.