אחי הקטן בדרך.

עוד פחות משעתיים הוא אמור לנחות בארלנדה, ולבלות שבוע איתי ועם הבלונדה כאן בשטוקהולם.

אמנם לא עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו לאחרונה, הרי הייתי בארץ לפני כחודש. אבל עדיין.. אני מתרגש, אני שמח - זו הפעם הראשונה מעולם, בעצם, שרק אני והוא נבלה "זמן איכות ביחד".

16 שנים (וכמעט וחצי) הוא כבר "על הכדור" - עשר שנים פחות ממני. תמיד הרגשתי כלפיו כפי שאני מניח כמעט כל "אח בכור" מרגיש כלפי ה"צעיר" - אהבה וחיבה שאי אפשר ממש להסביר, צורך לגונן, ללמד, להסביר ולשמוח כשרואים אותו גדל, לומד ועושה.

שבוע שלם - שבוע שבו אראה לו כיצד אני חי, שבוע בוא נבלה, כולי תקווה, בחוויות שונות ומשונות שישאירו בו חותם חיובי ויעשו אותו מאושר ושמח. לא רק "Male bonding", אלא "Brother Bonding" - משהו שלא קל להשיג כאשר אתה חי ביבשת אחרת מאחיך, מדבר איתו בטלפון פעם ב, ורואה אותו פעם בכמה חודשים.

אח קטן, אני מתגעגע, וכל כך שמח שאתה כמעט כאן.