במאי השנה, בלילה שבין ה-4 ל-5, שלושה צעירים (בני 18/9) שיצאו שיכורים מפאב הלכו להשתין בכניסה לבית ב-Kungsgatan, אחד הרחובות הראשיים של שטוקהולם.

מרקוס גבריאלסן, בן 29 שהתגורר בבניין, שמע אותם וירד עם חבר כדי להגיד להם שלא לעשות זאת בכניסה לביתו.

בתגובה, השלושה החלו להכניס לו מכות רצח, שכללו בעיטות חוזרות ונשנות לראש. כ-16 עדים שונים העידו לאחר מכן במשטרה על כך, והשלושה נעצרו בחשד לתקיפה בנסיבות מחמירות, שהפכה לאישום ברצח לאחר שמרקוס נפטר בבית החולים מספר ימים מאוחר יותר.

במהלך משפטם, באופן מסתורי (או שלא כל כך), כמעט כל העדים חזרו בהם מעדותם, ואמרו כי הם "לא בדיוק זוכרים מה הלך שם." עם זאת, לא היה ספק ששלושת הנאשמים היו בסצינת האירוע, לא היה ספק שהם בעטו בראשו ולא היה ספק שהוא מת בבית החולים כתוצאה מאותן בעיטות.

הנאשמים עצמם טענו כי הם "היו כה שיכורים עד שהם לא זוכרים בכלל מה הלך שם."

שלב הטיעונים במשפט נגמר לפני שבוע, שבסופו שוחררו שלושתם למעצר בית (בטענה ש"ברגע שנגמר שלב העדויות, אין סכנה שהנאשמים ייגרמו לעדים לשנות את סיפורם) - סימן די ברור לכך שאין סיכוי שהם יורשעו ברצח, אלא מקסימום בהריגה. הוריו של מרקוס, שהתראיינו באותו היום, אמרו שהם מרגישים כאילו הם עצמם קיבלו מאסר עולם.

היום ניתן גזר הדין - בן ה-18 הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות, על זה הוא קיבל בסך הכל שנת מאסר אחת. אחד משני בני ה-19, קיבל מאסר על תנאי על תקיפת חברו של מרקוס (שיצא בחבלות קלות "בלבד") ואילו השלישי זוכה כליל.

אז מי אמר שרק מערכת המשפט בישראל מתייחסת בכפפות של משי לפושעים שדינם צריך להיות ארוך ואכזרי לפחות כמו הפשעים שהם ביצעו?