מכר שלי, יעקב (קובי) קמין, הוציא ספר.
מעבר לפרגון על האתגר האדיר שהוא עמד בו בכבוד (המעבר מהרעיון לכתיבה, מהכתיבה לעריכה, מהעריכה לפרסום), במיוחד לאור העובדה שהוא כתב ספר בנושא הקרוב לליבי (מד"ב), יש לאמר שלפחות על פי הטעימה שקראתי עד עכשיו (הפרק הראשון), נראה שיש כאן פוטנציאל למשהו שאיני זוכר מתי ראיתיו לאחרונה - ספרות מד"ב מקורית, איכותית, ובעברית.
אז המון מזל טוב קובי, ואני כולי מחכה ומצפה לקבל את העותק של הספר כאן בשבדיה, כדי שאוכל לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו.
ועכשיו - למה Writers Block? כי ההישג של קובי מזכיר לי שוב, בפעם המיליון, כמה פעמים אני ניסיתי לעשות זאת. לא, לא הגעתי מעולם לשלב בו שלחתי כתבי יד לעורכים תוך כסיסת ציפורניים. אפילו לא הגעתי לכתב יד שלם. אבל יש אצלי ב"ארכיון" לא מעט חצאי סיפורים, רעיונות, נקודות, ניירות ופסקאות, רובם ככולן של סיפורים קצרים (או ארוכים).
לרעיונות תמיד היה לי קל להגיע. להתחיל לכתוב זה גם חתיכת עוגה, אבל אני תמיד "מצליח" להתקע באמצע, בין אם זה אחרי פסקה, עמוד, פרק או חצי ספר - מעולם לא הצלחתי לעבור את "המחסום" שיאפשר לי להגיע לחוף המבטחים (אם נשאל איזה דימוי מ"הזאהיר" של פאולו קואלו), שיאפשר לי לגלות את האי במלואו ולכתוב עליו כמו שצריך (עדיין "הזאהיר" - ספר משובח למדי, מומלץ למי שעוד לא קרא).
אז שוב - המון המון מזל טוב לקובי, בתקווה שזה הראשון מני רבים. ואולי, מי יודע, יום אחד, אולי גם אני אצליח להגיע אל קו הסיום (או ההתחלה) הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect
