הרכבת התחתית של שטוקהולם - Tunnelbanan - היא עולם ומלואו, בדומה לרוב הרכבות התחתיות שקיימות בעולם (אני חושב שאפילו ל"כרמלית", שהיא בסך הכל שני קרונות שמונעים על ידי כבל לאורך מנהרה אחת באורך של קילומטרים בודדים טוענים שיש "הרבה מעבר לסתם קרון").

מעבר לטיפוסים הרבים שאפשר למצוא ברכבות התחתיות, לא מעטים מהם אנשים ביזאריים למדי (וזה בהחלט מעניין, איך יכול להיות שריכוז ה-Weirdows ברכבות התחתיות גבוה בהרבה מהממוצע אותו אתה רואה ברחוב), יש, כמובן, את הפרסומות. אותם שלטים חביבים שנוהגים לתלות על צידי פנים הקרונות, שמטרתם המוצהרת היא, כמובן, לשכנע את קהל הנוסעים (שרובם ככולם, לפחות אלו ללא ספר/עיתון הם קהל שבוי ומשועמם למדי) לקנות את השירותים או המוצרים המוצעים על ידי חברות כאלו ואחרות.

לכן, אני חושב שהפרוייקט (שרץ כבר מספר שנים של) SL - חברת התחבורה של שטוקהולם (האחראית על האוטובוסים, המעבורות, החשמליות, הרכבת התחתית ורכבת הפרברים) - ראוי לשבח. כבר מספר שנים שהם מקדישים שטחי פרסום לא מעטים ל.. פרסום שירה.

כן, הם לוקחים שירים. לפעמים קצרים, לפעמים ארוכים, של משוררים שבדים ולא שבדים (כבר יצא לי לראות הכל מאנשים כמו וולט וויטמן ועד משוררים רומנים מהמאה ה-19) - שאחר משיריהם מתורגם לשבדית ומפורסם, כ"שירות לציבור", על לוחות המודעות ברכבת התחתית.

זה תרבותי, זה יפה, וזה אפילו מעניין.

והנה לכם דוגמא אחת, מיני רבות, שצולמה אתמול. במקרה הזה מדובר בשיר קצר למדי שהיה במקורו שבדי, כך שלא נדרש בו תרגום:

(תירגום : אנו כולם, כל האחרים, אך איננו יודעים על זאת. וחברך, נתפס בך חזק, אתה אינך רואה את זיכרו/סימנו. נכתב ע"י סאנדרו קי-אוברג, 1991-1922, שבדיה. מגובהו שלו, 1972)

מצד שני (Literally), יש את פסגת הוולגריות או סתם טפשיות, כמו הפרסומת הזאת שישבה בצד השני של הקרון, ומפרסמת בגאווה רבה על קוצץ השערות באף החדש של פנסוניק:

אני חושב ששני הקצוות האלו מדגימים היטב את הרב-גוניות של עולם התחתית, ומראות נדבך קטן מהאפשרויות הגלומות בעולם התת-קרקעי הזה.

ולתובנה:

אחרי שהיה של יותר משנתיים כאן, הגעתי למסקנה (הלא מוכחת סטטיסטית, אבל מוכחת מצפייה סובייקטיבית) הבאה:

למרות שכמו שנאמר, כל אמצעי התחבורה הציבוריים (מלבד מוניות) בשטוקהולם הם בעצם של אותה חברה (SL), נראה כי יש חלוקה ברורה ובלתי מתפשרת בין "שטוקהולם של מעלה" ו"שטוקהולם של מטה".

למה אני מתכוון?

רוב רובם של נהגי ומנקי הרכבות התחתיות, כמו גם הצוות האדמיניסטרטיבי של תחנות הרכבות התחתיות (מכספרים ועד מנהלי התחנות), מורכב ממהגרים, חלק לא מבוטל מהם מהגרים מהעולם השלישי וארצות ערב.

מנגד, רוב רובם של נהגי/ות האוטובוסים, משיטי המעבורות, נהגי החשמליות ונהגי הרכבות העיליות הם - נכון - שבדים "אמיתיים".

למה זה ככה? באמת שניסיתי להבין את ההגיון שמאחורי העניין. למה שתהיה כזאת חלוקה? הרי הגיוני שההתפלגות של האוכלוסיות הללו בקרב אותה החברה תהיה דומה, ללא קשר לאם כלי התחבורה בו אתה עובד נמצא מעל האדמה או מתחתיה, לא?

אז זהו, שלא. התובנה שהגעתי אליה היא, שזהו בעצם נדבך מסויים של יחס החברה השבדית לזרים - בכל המקרים של "אמצעי התחבורה של מעלה", יש הרבה יותר אינטראקציה עם האנשים שעובדים שם, והם גם הרבה יותר נראים - עם נהג האוטובוס אתה חייב לתקשר כאשר אתה עולה לאוטובוס, את נהגי החשמליות, הרכבות והמעבורות אתה רואה בזמן הנסיעה.

את אנשי הרכבת התחתית, לעומת זאת, אתה ממש לא רואה. הנהגים שקופים לחלוטין, הכספרים הם אדם שרק  אם אין לך כרטיס נסיעה קבועה בכלל יש לך צורך לתקשר איתם, ושאר הצוות האדמינסטרטיבי של התחנות התחתיות הם אנשים שלא אומרים לך כלום, ורק מדי פעם רואים פרצוף של אחד מהם על איזו מודעה בלוח המודעות של תחנת התחתית.

אולי זה בולשיט, אבל אם למישהו יש הסבר יותר מוצלח, אשמח לשמוע אותו.