ב-7 בנובמבר מגיעה Coldplay להופעה בגלובן, שטוקהולם.

הבלונדה ידועה כחובבת Coldplay גדולה, וממש לא ברור לי איך הידיעה הזאת זרחה מפרחונה.

בכל מקרה, כדי להפתיע אותה, לשמח אותה, וסתם בשביל הכיף, החלטתי להזמין היום זוג כרטיסים למופע שייתרחש, כאמור, עוד יותר מ-3 חודשים.

לאור העובדה שבגלובן יש קרוב ל-40 אלף מקומות, וכן שרק היום החלו למכור את הכרטיסים, הנחתי שלא תהיה ממש בעיה מיוחדת במציאת כרטיס טוב גם אם נחכה עד שהבלונדה תענה ל-SMS ששלחתי לה בבוקר עם השאלה "בא לך ללכת לראות את קולדפליי בשביעי בנובמבר בגלובן?" (ככה זה כשרופאים, אי אפשר להסתובב עם הסלולרי במחלקה, ולכן אני צריך לשלוח לה SMS ולזכור שבהפסקה שלה, היא תזכור להסתכל עליו. מה שלא ממש קרה היום).

וכך אני מוצא את עצמי בשעות אחרי הצהריים, בלי הודעה מהבלונדה. בדיקה קצרה העלתה שלמרות שהכרטיסים, כפי שאמרתי, התחילו להמכר לפני מספר שעות בלבד, אוזלים במהירות ולמעשה כמעט נגמרו.

בהחלטה מהירה (אך לא מספיק) הזמנתי לנו שני כרטיסים, אך כעת במקום להיות על הפרקט מול הבמה, יש לנו שני מקומות ישיבה בחלק B17, בקצה האחורי/שמאלי של האולם הענק. לא בדיוק "The best place to watch the show from". וזה היה האיזור המוצלח ביותר שעוד היו בו כרטיסים.

ועל זה נאמר - You snooze, you lose.

אבל לפחות נלך לראות אותם (ובעיקר, לשמוע), והעיקר זו הכוונה, לא?