במסגרת ההכנות לחתונה ההולכת וקרבה (אפשר לראות את ה-Counter) בצד שמאל כדי לדעת עוד כמה זמן נשאר), יש לשלוח בשבדיה בקשה ל-Skattverket (רשות המס/מרשם אוכלוסין/ביטוח לאומי השבדי) לרישום נישואין.

כאשר התקשרתי לברר לגבי מה צריך לעשות כדי לרשום נישואין, תהיתי אם עלי להביא, בתור מהגר לשבדיה, מסמכים מארץ מוצאי המעידים על כך שאכן אני רווק.

"אין צורך," ענתה לי הפקידה החביבה בעליצות מה, "הנך רשום כרווק אצלנו, וזה מספיק".

אתמול הזמנתי את הטפסים, והיום הם הגיעו (מי אמר יעילות בירוקרטית ולא קיבל?).

במאמר מוסגר

כמו שאולי אתם זוכרים, סיפרתי פעמים לא מעטות על האמונה באחר השבדית (שלא לאמר הנאיביות). השבדים יוצאים מנקודת הנחה שאם מישהו אומר משהו, זאת האמת. הם גם יוצאים מנקודת הנחה שאם אתה מתחייב על משהו, אז ב-ט-ו-ח שתקיים אותו. עם כל מהגרי העולם השלישי שהגיעו לכאן בעשורים האחרונים הם לומדים (או, שמא יש לאמר, מתקלקלים?) והופכים לבוטחים פחות ופחות, אבל עדיין, הנאיביות חוגגת.

סוף מאמר מוסגר

בטפסים, אותם על הבעל והאשה המיועדים למלא, יש גם לחתום על הצהרה שאומרת, פחות או יותר, את זה:

1) מעולם לא הייתי רשום כ"שותף במערכת יחסים"

2) אני וזוגתי/זוגי לא אחים או קרובים מדרגה ראשונה או שנייה.

אתם מבינים? מספיק להצהיר שזה העניין (בלי להביא תצהירים משפטיים, או תעודות לידה, כלום) וזה מספיק.

לא רק זה אלא שגם עצם העובדה שאני רשום כ"רווק" בשבדיה (כי כשבאתי לכאן הצהרתי שאני רווק) מספיקה להם - בעצם, אף אחד לא היה יודע אם אני בעצם נשוי כבר למישהי בארץ.

פשוט מדהים.