חזרנו עכשיו מאיצטדיון האתלטיקה של שטוקהולם, שמשמש בימי חורף כאיצטדיון להחלקה על הקרח.

העקרון פשוט למדי, כמו כמעט כל המקומות להחלקה על הקרח בשבדיה, הכניסה היא בחינם (בין אם מדובר באגם פראי או בארנה מקורה) ומשלמים כסף רק אם צריכים לשכור מחליקיים.

אני, לכבוד החורף המתקרב, קניתי לפני חודשיים, בפעם הראשונה בחיי, מחליקי קרח משלי.

זה בהחלט הרגיש מוזר, בכל זאת, אני מישראל, כמות הפעמים שאנשים מישראל מחליקים על הקרח שקולה לכמות הפעמים בה הם מצפים שאביגדור ליברמן יודיע שהוא זונח את הפוליטיקה לטובת עבודה ב"רופאים ללא גבולות". מצד שני, אני גר עכשיו במדינה בה אפשר, אפילו באיזור "דרומי יחסית" כמו שטוקהולם להחליק על הקרח בחוץ לפחות ארבעה או חמישה חודשים בשנה.

אז קניתי, והן אופסנו בארון אחר כבוד, עד היום.

היום בבוקר, בשעה 11 (בכל זאת, ספ"ש ארוך - היום חוגגים את העובדה שעברו שבועיים מקריסטמס. חייבים לאהוב את הנוצרים האלה, לא?), כאשר זחלנו החוצה מהמיטה, שאלה אותי הבלונדה בקול עליז - "מה  נעשה היום?"

"היום נלך להחליק על הקרח!", עניתי בהתלהבות.

"אה... אוקיי", ענתה הבלונדה. היה ברור שהיא היתה מעדיפה לעשות משהו טיפה יותר מענג, כמו למשל ללכת לשטוף את הפנים בחומצה.

התלבשנו כמו שצריך (בגדים תחתונים לספוג זעה, בגדים עליונים להגן מהרוח, ועם זאת לא לחמם יותר מדי, כובע וכפפות) ויצאנו לדרך.

במקום היו כמה מאות בני אדם, מילדים בני שנתיים וחצי שכבר לומדים להחליק, ועד מקצוענים שהחליקו במהירות כזאת שאם אי פעם הם ייפלו, יש סיכוי לא רע שהם לעולם לא יוכלו לקום שוב.

במשך שעה וחצי החלקנו, ואני חייב להגיד שאני באמת משתפר, וחוץ מאשר כשהצלחתי ליפול ולהוריד איתי למטה איזו זקנה, הלך ממש יופי, ואפילו למדתי לעצור כמו שצריך (הישג נאה לאור העובדה שזו הפעם הרביעית בחיי שאני מחליק על הקרח).

בסופו של דבר, עייפים אך מרוצים (אני) או עייפים, רעבים ועם כאב ראש (הבלונדה), החלפנו חזרה לנעליים רגילות, הלכנו לאוטו ונסענו הביתה (אפילו על הנקניקיה והסיידר החם המסורתיים, שמוכרים בדוכנים ליד כל מקום החלקה על הקרח, ויתרנו).

זה גם המקום לציין שהבלונדה מחליקה בחסד. אבל זה באמת לא פייר, מדובר בבחורה שמגיל 6 היו לה שני שיעורים שבועיים בבית ספר כל חורף כל החורף, וכמובן הלכה מאות אם לא אלפי פעמים עם משפחתה להחליק, כך שהיא ברמה אולימפית אם משווים אותה אליי..

אין ספק, אחרי חוויות שכאלה אני מרגיש כפורד פרפקט - שבדי בהתהוות.