אתמול בערב, אחרי העבודה, לקחו אותי הקולגות לארוחת פרידה.

אמנם יש לי עוד יומיים עבודה (למה יומיים? כי מחר זה חופש כאן, יום שבאנגלית נקרא Ascension Day ובגדול חוגג על עלייתו של ישו השמיימה), אבל אתמול היה היום שהסתדר הכי טוב לכולם.

וככה, במזג אוויר מחורבן עד מחורבן מאוד, עם גשם בלתי פוסק ועננות כבדה, יצאנו לנו לכיוון המקום של ארוחת הערב.

רק כדי להסביר את זה טיפה, האנשים שאיתם אני עובד, במיוחד האנשים במשרות הגבוהות, הם אנשים שאפשר, אני מניח, לכנותם "אניני טעם" (ובארץ היו קוראים להם "פלצנים עשירים"). ככאלה, אם כבר יוצאים איתם לארוחת ערב, אפשר להיות בטוחים שזה לא יהיה למקדונלד'ס הקרוב (אז לאן הולכים איתם בדרך כלל? למקומות כמו זה, למשל).

בכל מקרה, הפעם הוחלט ללכת למקום קרוב יחסית למקום העבודה, במסעדה קטנה ולא ממש מתיימרת, שנמצאת בדיוק מול איצטדיון הכדורגל של שטוקהולם.

התגלה שזו מסעדה זערורית, עם מעט שולחנות, מעט מקום ואווירה מאוד ביתית ונינוחה. עם זאת, ההקפדה על כללי הטקס פשוט מעולה והאוכל.. אוי האוכל.

אין צורך לכתוב כאן תיאור שלם, נסתפק בלהגיד שזוהי אחת המסעדות הטובות שיצא לי לאכול בה בשטוקהולם, וזאת למרות שברמת המחירים, היא נחשבת בינונית בלבד. כמו כן, המנות עצמן ייחודיות למדי ולא הג'אנק הרגיל שמוצאים כאן ב-90% מהמסעדות.

(אז הנה לכם עוד המלצה למסעדה  בשטוקהולם - Styffe's Cuisine).

בכל מקרה - ארוחת הפרידה היתה משעשעת עד מאוד, עם העלאת זכרונות מהתקופה בה התחלתי (ומהטלפונים שלהם אלי כשהייתי בישראל, בניסיון לשכנע אותי לבוא לעבוד אחרי שכבר חזרתי לארץ), וכל מה שעברנו ביחד בשנתיים האחרונות.

אפילו מתנה הם קנו לי, אנשים מצחיקים שכמותם. מתנה למישהו שעוזב את החברה ועושה לה בלאגן גדול. מכיוון ששניים מהאנשים שם הם חובבי צילום כמוני, ואף היו איתי בקורס צילום שעשיתי, הם החליטו לקנות לי חצובה. משהו שתמיד רציתי, אבל אף פעם לא רציתי מספיק כדי להשקיע את ה-1500 קרונות בעצמי. יפה מצידם, ואפילו טיפה מרגש.

אחרי הבטחות הדדיות לשמור על קשר, להפגש לארוחות צהריים וערב ושאר ירקות, ואחרי ששתינו את האספרסו השני וגם ממש נמאס לנו לשבת במסעדה (אינטימי אינטימי, אבל מישהו צריך להגיד להם להחליף את הכסאות במשהו יותר נוח), יצאנו לנו והלכנו הביתה.

קצת עצוב לי, בהחלט. מקצועית אני שלם לחלוטין עם ההחלטה, ואני מרגיש שגם בחברה החדשה יהיו לי קולגות מעניינים ונחמדים, אבל זה לא יהיה דומה בשום צורה לאווירה ולמערכת  היחסים שהיתה לי עם העובדים הקרובים אלי בחברה הנוכחית.

הלאה ברעל.