ענייני ישראל

מעבר לאנקדוטות שציינתי בפוסט הקודם, קרו גם כמה דברים במהלך הביקור שבהחלט ראויים לציון.

החבר א' והגירושים הצפויים

א' הוא חבר ילדות טוב. א' הכיר את אשתו מזה כשנתיים, נ', בגללי (למה בגללי ולא בזכותי? תכף תראו). כש-א' שאל אותי, עוד לפני כמעט חמש שנים, אם לדעתי כדאי לו להציע דייט ל-נ', אמרתי לו שבוודאי שהוא יכול, אבל לדעתי זה לא ייסתדר.

זהו בהחלט אחד המצבים שאני ממש שונא להגיד "I told you so". הבעיה היא, שהיום הם עם ילדה (מדהימה ומקסימה), כמעט בת שנתיים.

לא צריך להכנס לכל הפרטים, בו נסתפק בלהגיד שאין להם (ולעניות דעתי מעולם לא היה להם) דבר במשותף (מלבד הילדה, כמובן). בנוסף, שניהם אנשים עקשניים למדי, ואסרטיביים למדי. שילוב מנצח, אין ספק.

לכן לא ממש התפלאתי כשהוא התקשר אלי ביום שלישי בלילה, במצב רגשי נסער, בדרכו לים אחרי עוד ערב ויכוחים ועלבונות עם נ'. "א2' מתחתן, ואני מתגרש", כך הוא פתח את השיחה כשהגעתי לים כדי לבדוק מה קורה איתו.

החבר א2 והחתונה שפספסתי

ביום רביעי התחתן א2, אולי הרווק המבוקש ביותר ממעגל החברים (הבחור 1.98, שחקן כדורעף חופים מקצועי ונראה בהתאם, ומגיע ממשפחה בה הכסף אולי לא גדל על העצים, אבל הוא בהחלט נמצא בשפע בבנק. בנוסף, הוא גם מצחיק, מעניין, אינטליגנטי ופשוט איש טוב).

א2 "מצא את מינו", כמו שאוהבים להגיד, בדמות ח', שחקנית כדורעף בזכות עצמה, ואחד האנשים המתוקים, המקסימים וטובי הלב ביותר שיצא לי לפגוש אי פעם.

החתונה שלהם היתה ביום רביעי בערב, בזמן שאני הייתי על המטוס בדרכי חזרה לשבדיה. תחושת ההחמצה היתה גדולה ביותר, והתעצמה אולי עוד יותר אחרי ששמעתי אתמול סיפורים על איך היה.

עם זאת, לפחות יצא לי לבלות איתם קצת זמן בלילה לפני, ולקבל את ההרגשה הטובה שאכן שניהם מאושרים עד הגג, ומתאימים אחד לשני כספידו לשחקן כדורעף חופים מחוטב.

הבת דודה ל' ו"הצעה עסקית"

באופן כללי, כשמישהו בא להתחיל אתי שיחה במשפט שכולל את המילים "הזדמנות עסקית" או "הצעה עסקית", הוא מצליח, באופן אוטומאטי כמעט, לגרום לי לא לרצות לשמוע מה שיש לי לומר.

ביום רביעי בבוקר, כמה שעות לפני הנסיעה לשדה, נפגשתי עם בת דודתי ל' לארוחת בוקר. היא הביאה בהפתעה את א3, חברה לחיים. בחור נחמד וחביב ובלתי מזיק למדי, אבל not the sharpest tool in the shed, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

בכל מקרה, ל-א3 היתה "הצעה עסקית" בשבילי - להשקיע כ-2500ש"ח כדי להצטרף ל"חברה חדשה ומצליחה שתניב לי הכנסות של עד שמונים אלף דולרים בשנה הראשונה".

מה זה הקסם הזה, אתם שואלים? זה לא ממש מעניין. נסתפק בכך שמדובר, למיטב הבנתי, בסתם עוד תוכנת VoIP, רק שבניגוד לכל האחרות, לזאת גם הצמידו יוזמת "פירמידה", כדי לגרום לאנשים לגייס אנשים אחרים מתחתיהם (נו, בסדר, ויש את האפשרות להתקשר מ-landline או סלולרי רגיל למספר, להקיש את הקוד שלכם, ולהתקשר במחיר של שיחה מקומית לכל מקום בעולם. אכן רעיון יפה, אבל העובדה שצריך להיות "מפיצים" ולקנות דברים כמו "ערכות שכנוע" די הורסות את הקצת טוב שיש בזה).

לא אלאה אתכם בפרטים, רק אספר, שבמשך קרוב לשעה הוא דיבר וסיפר והפליג בשבחו של הרעיון המשובח. בת דודתי בכלל הפתיעה אותי כשהיא נכנסה עצמה לתמונה וניסתה לשכנע אותי גם כן "לתפוס את ההזדמנות כשהיא עוד רלוונטית".

ברור שלא עשיתי זאת, אבל לפחות השתמשתי בהזדמנות כדי להתאמן ב"איך להקשיב לאנשים שמדברים על דברים שממש לא אכפת לך מהם, ועדיין להראות מתעניין".

ל' וה(אין) חבר

ל' היא ה"אקסית המיתולוגית" שלי, לפחות במובן שהיא היתה החברה הרצינית הראשונה, לפני קרוב לעשור.

היא גם היתה בחתונה בארץ, ושמחתי על ההזדמנות להפגש איתה לבירה ולשיחה באחד הערבים הבודדים שהיו לי עכשיו בארץ.

השיחה איתה הייתה מעניינת למדי. היא טענה ש"איזה מזל יש לי (פורד), שיש לי קריירה מפותחת עם עתיד ברור, אישה שאני מאוהב בה ואוהב אותה וגם נשוי לה, רווחה כלכלית וכו' וכו' וכו', בעוד שהיא עדיין תקועה שנות אור מאחוריי, עם עבודה שהיא בסדר אבל ממש לא קריירה לחיים, בלי מושג מה היא באמת רוצה לעשות עם עצמה וכמובן - כבר מספר שנים בלי מערכת יחסים רצינית".

תוסיפו לזה את העובדה שהיא עדיין, לדעתי, מאוהבת בחברי הטוב ר' (זה שהיא פגשה בהודו לפני כמעט שנה), וקבלו מתכון מנצח למנכוליות.

אני חייב גם לציין שהיא נראתה ממש טוב. הרבה יותר טוב ממה שזכרתי והרבה יותר טוב ממה שראיתי בתמונות שיצא לי לראות עמה בשנה האחרונה, כך שאני די בטוח שהבעיה לא קשורה למראה חיצוני, ואף לחוסר בטחון עצמי (יש לה, בשפע, אולי אפילו קצת יותר מדי). הבעיה היא בהחלט חוסר כוון בחיים.

וזה בהחלט גרם לי לחשוב על כמה בר מזל אני, כמה טוב לי שמצאתי את אהבת חיי לפני כל כך הרבה שנים, והיה לי את המזל שיכולתי לממש את האהבה הזאת ולהפוך אותה למערכת היחסים המשמעותית ביותר בחיי.

סבא, סבתא, ויעל בר זוהר

את סבא וסבתא פגשתי לארוחת צהריים ביום שני. כאנשים טרנדיים ואוהבי אוכל טוב, הלכנו לאכול ב"בראסרי" שבכיכר רבין.

האוכל אכן היה טוב והיה ממש נחמד עם סבא וסבתא, אבל זו לא הסיבה להקדיש פסקה לעניין, נכון?

בכל מקרה, שולחן לידנו ישבו לא אחרת מיעל (מי גנב לי את הקלטת הלוהטת?) בר זוהר, ובעלה (איך בכלל קוראים לו?) ועוד איזה מישהו לא מזוהה.

בכל מקרה, לאחר שזהיתי במי מדובר, חלקתי את המידע (בדיסקרטיות, יש לציין), עם סבי וסבתי.

סבא שלי הוא בן אדם נפלא, אבל טאקט מעולם לא היה הצד החזק שלו. גם ללחוש הוא לא ממש יודע (או אוהב), ולכן זו לא היתה הפתעה כשהוא אמר לסבתי, בקול שאין ספק שנשמע בשולחן השכן, "במציאות היא הרבה פחות יפה" (או משהו בסגנון). ראיתי גם איך היא הגניבה מבט אלכסוני לכיוונו (אולי היא חשבה לעצמה "גם אתה לא משהו, gramps"?).

מצחיק.

עבודה חדשה

אתמול התחלתי, בשעה טובה, את העבודה החדשה.

אין ספק - עולם אחר לגמרי מהעבודה הקודמת.

אין גם ספק שכמו שזכרתי מהפעם האחרונה שעבדתי בקורפוריישן, יש דברים טובים הרבה יותר (הכל מאורגן, מסודר ויש שירותים ועזרה בשפע) ודברים גרועים הרבה יותר (הכל מאורגן, מסודר ובעל כללים, ואם מה שאתה צריך לא תואם את הכללים אז לך תלחם בתחנות רוח).

חוץ ממני התחילו עוד שניים במחלקה אתמול, בחורה קטנה ומתוקה בשם ג' (חזרה אחרי חופשת לידה כפולה, בשנות ה-30 לחייה, ונראית בת 19), וראש צוות פיתוח בשם פ'.

עם ג' ייצא לי לעבוד לא מעט, וגם עם פ'. וגם עם עוד 20 או 30 אנשים שיצא לי לפגוש אתמול, ושאין לי ספק שאם לא היה להם כולם את השם על ה"Access Tags" לא היה סיכוי שהייתי מצליח לזכור את כולם במכה.

גם את "הליצן השכבתי" כבר יצא לי לפגוש, כך שעכשיו באמת אני מרגיש כאילו התחלתי כיתה חדשה בבית ספר חדש. אז מי אמר שהחיים כל כך שונים כשאנחנו מבוגרים מאשר כשאנחנו ילדים?

עם זאת, נראה שהעבודה תהיה מעניינת ומאתגרת בדיוק כמו שציפיתי וקיוויתי, כך שיש בהחלט למה לצפות.

יש לי חודש של חפיפה עם היועץ שעשה את עבודתי באופן זמני עד שהגעתי, ואז אני מתחיל "לשוט לבד".