לעיירה/כפר בה הם גרים נסענו ברכבת. אמנם מחלקה ראשונה, אבל עדיין לא בדיוק נחמד ואפילו די מעיק, במיוחד כאשר יש 30 מעלות בחוץ, אי אפשר לפתוח אף חלון וה"מיזוג" פשוט מוציא אוויר חם ומפסיק כשהרכת עוצרת. בכל מקרה, כאן היתה עצירה ארוכה יחסית של רבע שעה, אז יצאנו לנשום אוויר ולמתוח אברים (במקרה הזה, אני מותח את אברי הבלונדה).

כשהגענו לבית הוריה של ק' חיכו לנו בני הזוג עם שולחן ערוך עם מחבתות שחורות קטנות מלאות בשלל דברים. אני לא זוכר איך קראו למנה, אני רק יודע שהיא היתה מאוד טעימה, ספרדית, והסתיימה עם תותים משובחים שהוגשו בלווית יין קינוח משובח ביותר.

בבוקר שאחרי, שמשי וחם, יצאנו קודם כל לסיור בכפר. הבלונדה מצאה מהר מאות את הנדנדות של בית הספר המקומי (והפצפון), ומיד פצחה בהתנדנות נועזת.

גם כמה עגלים ופרות פגשנו בדרך. נראה כמעט כמו הפרות שמחזיקים ברפת בקיבוץ, לא?

אחרי הפרות והסיבוב, לקחנו אופניים ויצאנו למסע של 30 ק"מ להקיף חלק קטן מהאגם שליד הכפר. בתמונה רואים את ק' וחברתה, משקיפות על הנוף הפסטורלי והנפלא מסביב.

כאן ישבנו לנו לנוח, לאכול כמה פירות, לשתות מים ולהנות מהנוף הנפלא.

והנה דוגמא לבית טיפוסי (אבל בהחלט מטופח). אין ספק שהתוספת של המיני מיינור שם בהחלט מוסיפה.

והנה משפחת סוסים שפגשנו גם כן בדרך. הסייח היה ממש צעיר (בן כמה שבועות לדעתי).

לאחר טיול האופניים, מזיעים ועייפים, החלטנו לקחת את האוטו ולנסוע לאחד האגמים הקטנים יותר, שם אפשר לשחות כי טמפרטורת המים חמה ונעימה. כאן בודקת הבלונדה אם כך אכן הוא הדבר.

פריחת הקיץ. יש כל כך הרבה פרחים בכל כך הרבה צבעים בכל מקום, שזה פשוט נפלא. קשה להאמין שעוד חצי שנה הכל יהיה שחור-לבן.

וכך נראה האגמון שבו התרחצנו.

המים עצמם אדומים. לפי מה שהבנתי, מדובר בחומר שמופרש משורשי עצים שנמצאים מסביב למים, והוא לא מזיק לחלוטין, אבל בהחלט נראה ביזארי למדי.

בערב - אחרי שהתקלחנו והסתדרנו, חיכתה לנו הפתעה ידועה מראש - חוג טעימת יין. אביה של ק' הוא טועם יין מקצועי, והוא הכין לנו סדנה לטעימת יין, שכללה סיפורים, ניסויים וכמובן - די הרבה יין.

אחרי היין, כשכולנו מבוסמים כדבעי - הגיע תור הברקבקיו. שיפודי הענק הללו כוללים הכל - בשר אייל צפון משובח, נקינקים משובחים לא פחות, ירקות, אננס ושאר גודיז' נפלאים.

מחכים שהאוכל יהיה מוכן בשמש הנפלאה.. (כן, ככה זה נראה בתשע וחצי בערב)

והנה השולחן מוכן. גם מקומו של בקבוק יין משובח ומתאים לא נפקד.

אחרי האוכל, בין השאר, לימד אותנו אביה של ק' לנגן בכלי המיוחד הזה (הבן אדם יודע לנגן כמעט על כל כלי שקיים). הכלי עשוי מקליפה של עץ מיוחד, ולפי מה שסיפר האב יש רק אדם אחד בכל שבדיה, זקן בן 86, שיודע להכין כאלו בעלי דיוק מוזיקלי (מכויילים לאוקטבה מסויימת). יש לו בבית ארבעה כאלה, כולם מכויילים כמובן.

אחר כך שיחקנו משחק שבדי בשם Kub (בהזדמנות אסביר את הכללים). מספיק לציין ש"קבוצת הבנות" שבתמונה קרעה לנו ("קבוצת הבנים") את הצורה 4:0.

יום אחר כך - טיול ביער קרוב, עם מפלים וזרמי מים משכשכים. כאן הבלונדה מנסה לחצות זרם חלקלק בלי להרטב (ונכשלת).

עצים עצים עצים

מצוקים די גבוהים גם יש שם. ועם אביה של ק' גם קיבלנו הסברים וסיפורים לרוב על הסביבה, הטבע והפולקלור של המקום.

ו.. זהו, אחרי זה אכלנו עוד איזו ארוחה "קלה" (סלמון ברוטב טריאקי, סלט תפוחי אדמה, סלט ירקות "ישראלי" וכמובן - יין טעים) ו.. יאללה, בחזרה לשטוקהולם.