"נו, אז איך היה?"

היה ממש נחמד. הרבה יותר נחמד ממה שצפינו, אני חייב להגיד.

דבר ראשון - המעבורת עצמה, בניגוד לציפיות, היתה ריקה בהרבה מהצפוי. לא תפוסה מלאה ואף לא קרוב לכך (מה זה "תפוסה מלאה"? לפי מה שכתוב בחוברת ההסבר שיש בחדר, עד 2500 נוסעים ו-200 מכוניות).

התא שקיבלנו בהחלט לא היה "גדול ומרווח", אבל גם לא ממש ציפינו שיהיה (ובשביל 250 ש"ח לזוג להפלגה הלוך חזור, גם אין ממש ציפיות כאלו, נכון?). אבל כן קיבלנו חדר בקומה גבוהה (9), עם חלון לים, שתי מיטות, ארון, טלוויזיה (שהרבה ערוצים שבדים, פיניים, אסטוניים ובין לאומיים, ממש כמו כל בית מלון) וחדר אמבטיה קטן עם מקלחת, כיור ושירותים. בהחלט מספק ומוצלח.

הספינה עצמה, גם אם היא לא ע-נ-ק-י-ת (ביחס לפחות לספינות הקרוזים שמפליגות בקאריביים או לאלסקה, למשל), היא בהחלט גדולה, ויש שם כמה וכמה מסעדות, חנויות פטורות ממכס, כמה מועדונים, ופאבים, קאזינו ושאר ירקות שהייתם מצפים למצוא על כזו ספינה.

ההפלגה לטאלין באמת שעברה ללא אירועים מיוחדים. הארכיפלגו של שטוקהולם יפה כתמיד, ובזכות העובדה שהיה חמים יחסית, היה ממש כיף לשבת על כיסאות נוח בסיפון העליון, ולצפות בנוף העובר מסביב.

אולי זו היתה העובדה שהיה יחסית ריק בספינה, אולי לא הסתובבנו במקומות הנכונים שלה, ואולי זה בגלל שהיו הרבה משפחות עם ילדים, אבל חוץ מהעבודה שראינו אנשים קונים הרבה אלכוהול (ארגזים של 24 פחיות בירה כ"א, וקונים חמישה, או שישה, או עשרה, כאלה), ה-Reputation המושמץ של המעבורות הללו ממש לא הצדיק את עצמו - לא ראינו שיכורים (כמעט) ולא היו כל תקריות מיוחדות (הבלונדה גם טענה שאולי המעבורות הללו, שנוסעות לטאלין וריגה, לא ממש מהוות אטרקציה לאנשים שבאים רק להשתכר ולקנות אלכוהול, כי הנסיעה ארוכה ויקרה יחסית. מעבורות שנוסעות ל-Åland, למשל, האי שבאמצע הדרך בין פינלנד לשבדיה, עולות בשביל "כיסא על הסיפון" מחיר מגוחך של 25 ש"ח לנסיעה הלוך-חזור, וההפלגה לוקחת רק 7 שעות לכל כיוון, ולא 18).

בכל מקרה, בסופו של יום הלכנו לישון (ואין ספק שתנודות עדינות מאוד, כמו שיש בספינה גדולה שכזו, עוזרות להרדם  בנעימים ובמהירות).

התעוררנו בבוקר שעה וחצי לפני ההגעה המתוכננת לטאלין. ארוחת בוקר אכלנו בבופה-הידוע-לשמצה של המעבורת (למה ידוע לשמצה? כי רוב סיפורי הזוועה על אוכל במעבורות הללו מתייחסים לתורי הענק ולג'יפה הכללית של הבופה). בכל מקרה, גם כאן הופתענו לטובה. אולי בגלל שהמעבורת לא היתה ממש מלאה, אולי בגלל שהגענו יחסית מוקדם, אבל לא ממש היה תור, האוכל נראה אסתטי מאוד וגם היה טעים ועם מבחר גדול.

אחרי ארוחת הבוקר, ואיזו הסתדרות קצרה, וכבר היינו מוכנים ומזומנים לצאת לטייל בעיר.

העיר עצמה, או ליתר דיוק, העיר העתיקה (שהיא החלק המעניין בטאלין), נמצאת במרחק הליכה של עשר דקות בערך בהנמל, כך שממש קל להגיע.

כבר בדרך רואים ב-ד-י-ו-ק מה האסטונים מנסים למכור לחבריהם מהצד השני של הים הבלטי - חנויות אלכוהול ענקיות מקדמות את פני היוצא מהנמל (למעשה, עוד לפני היציאה מהנמל), ובדרך חזרה לספינה אחר כך גם ראינו כמה טוב שזה עובד (שבדים טובי לבב ממלאים עגלות עד אפס מקום בטונות של אלכוהול מכל סוג ומין שהוא. והאמת - באמת מחירים מגוחכים לעומת מה שיש בשבדיה).

העיר העתיקה עצמה עמדה בכבוד ב-Reputation שלה כאחת הערים העתיקות היפות באירופה. יש בה חלקים שהם מאוד מאוד מתויירים (וגם רואים זאת - כמעט ואין חנויות או מקומות שהם לא Tourist oriented), אבל גם לא ממש קשה למצוא פינות חמד ורחובות שקטים ויפים, אשר בהם עוד לא נגעה "יד התייר".

עובדה קטנה אחת שלא ממש הבאנו בחשבון היא שהאסטונים, כמו השבדים, חוגגים את Midsommar. כמו כן, מסתבר שהאסטונים משלבים את החג הזה ביחד עם חג מודרני קצת יותר, שחוגג את שיחרורם מעול הכיבוש הסובייטי. כך שלא רק שהיו המון דגלים אסטוניים תלויים ברחובות, תזמורות שנגנו ושאר ירקות, אלא גם שרוב החנויות (חוץ מכמה גלריות, חנויות התיירים, המסעדות ובתי הקפה) היו סגורים ומסוגרים.

זה לא ממש הפריע לנו, ובשש השעות שאחרי זה טיילנו ברחבי העיר, ראינו את הרחובות היפים, עלינו לנקודות התצפית ואף ישבנו לנו בכמה בתי קפה נחמדים.

גם "זווית ישראלית" אפילו יש (טוב, לא בדיוק), בדמות שני זוגות ישראלים בגיל העמידה, שעמדו עם ספר על טאלין והתווכחו בצעקות לאיזה כיוון הם צריכים ללכת עכשיו (והבלונדה, בארסיות לא אופיינית, הסתכלה עלי ושאלה, בעברית, "חברים שלך?").

בסופו של דבר, עייפים משעות של הליכה אבל מרוצים, חזרנו לספינה.

כדי להיות "שבדים טובים" לא פסחנו על מסורת קניית האלכוהול (למרות שלא בצורה שאפילו מזכירה את איך שהשבדים קונים) - עצרנו באחד מהסופרמרקטים הענקיים (באמת יופי של סופרמרקט, גם בלי האלכוהול) וקניתי לי שישה בקבוקי Zum Franziskaner Weissbier, כי קשה להשיג אותם בשבדיה, והם באמת טעימים (והיו זולים - בקבוקי חצי ליטר שעלו ארבעה שקלים כ"א. כאן, כאשר כבר מוצאים אותם, בפאב למשל, הם עולים בערך 35 ש"ח).

באותו הערב, בזמן ההפלגה חזרה, החלטנו ללכת לקזינו.

האמת? זה הקזינו הכי "לא קזינואי" שיצא לי לראות. יש שני שולחנות בלק ג'ק, שני שולחנות רולטה ובערך תריסר Slot machines. לכל שולחן יש דילר, אבל אין בכלל "משגיחים" (בקזינואים "אמיתיים", לכל שולחן או שניים יש "משגיח" שתפקידו לבדוק גם את הדילר וגם את השחקנים, לאשר המרת כסף לז'יטונים ולפתור מחלוקות, זאת בנוסף לעשרות מצלמות אבטחה וכו', והחלפות הדילרים מהשולחנות פעם ב-15 עד 20 דקות), אין תחלופת דילרים, אין אפילו ATM להוציא איתו כסף. הדרך היחידה למצוא מזומן כדי לשחק היא להגיע איתו מראש (מה שדי דפוק, בהתחשב בעובדה שכאשר אתה מחזיר את הז'יטונים, דווקא יש להם כסף מזומן לתת לך בחזרה).

בכל מקרה, אני הלכתי לשחק בלק ג'ק. נאמן לכללים שלימדו אותי לפני כמה וכמה שנים, שיחקתי עם עשרים ידיים (20 של 20 קרונות, 400 קרונות בסך הכל). גיליתי שלא רק שכל הקזינו נראה חובבני (למרות שהדילרית המתוקה היתה מקצועית למדי, והשולחן היה שולחן בלק ג'ק אמיתי), אלא גם שהכללים שונים במעט מאשר כללי הבלק ג'ק בכל מקום אחר בעולם.

 דבר ראשון - והחשוב ביותר - כאשר סכום הקלפים של השחקן שווה לזה של הדילר, בכל קזינו אמיתי החוקים אומרים כי לא קורה כלום - לא זכית, אבל גם לא הפסדת. כאן, הוסיפו חוק שאומר שרק אם השיוויון הוא ב-20 או 21, אזי לא קורה כלום. אם הוא מתחת לכך - "הבית" זוכה.

זה ממש הרגיז אותי, אבל הדילרית משכה בכתפיה, אמרה שגם לדעתה זה מוזר אבל אלו החוקים. נו, ניחא. שיהיה.

בסופו של דבר, אחרי חצי שעה משחק, יצאתי עם 50 קרונות רווח. הבלונדה התחילה לעשות סימנים של "אני ממש ממצה את זה" והלכה להסתכל על "מופעי הבידור" שהתרחשו לא רחוק משם באולם המרכזי של הספינה, ואני נטשתי והלכתי אחריה.

איתה הלכנו ל-Slot Machines, שעשוע הקזינו החביב עליה, ושם היא הצליחה להרוויח עוד 40 קרונות (אבל גם להפסיד אותן ברבע שעה נוספת של משחק).

הלילה עבר בדיוק כמו הראשון, ובבוקר מצאנו את עצמנו, כאשר קמנו, מסתכלים החוצה על הים זרוע האיים הירוקים של הארכיפגלו של שטוקהולם.

כמה שעות אחר כך כבר היינו בבית (אחרי עניין משעשע בביקורת הגבולות - הבלונדה הודיעה שכרגיל, היא תוכל לעבור את ביקורת הגבולות כאן מהר ואני אתקע, מפני שלי אין דרכון מקומי עדיין. עם זאת, כאשר יצאנו, יחסית ראשונים, מהספינה, היא נתקעה מאחורי תור ענק של שבדים לביקורת הדרכונים של האיחוד האירופאי, ואני מצאתי את עצמי לבד בביקורת הדרכונים של אזרחים לא מהאיחוד, כך שיצא שעברתי את הביקורת הרבה לפניה ועוד נאלצתי לחכות לה עשר דקות שלמות עד שגם היא עברה ) - בחזרה לשבדיה עם המזג אוויר הקייצי הנפלא הזה, שכולי תקווה שהוא לא ייגמר לעולם.

וכמובן, אי אפשר בלי כמה תמונות, אז הנה:

להקות השחפים עוקבות דרך קבע אחרי הספינה, בתקווה לאיזה דג או שניים שיצופו בשובל